ספר מלחמות ה'
#1		שער א' (בעניין תורה שבעל פה)
		אליכם אקרא אישים[1]
		שמעו אמרים מפורשים
		בשוהם וספיר מאוששים[2]
		אפודים ענודים[3] חבושים.[4]
	5	בהיותי בימי הבלי[5]
		דרוש אדרוש אורח מעגלי[6]
		ללמוד וללמד בתוך קהלי
		ולסלק אבן מדרך שבילי
		גר הייתי בארץ נוכריה[7]
	10	לחקור ולחפש דרכיתושיה[8]
		ואראה בין עדת היהודיה[9]
		אדם חסר לב תועה מפליליה[10]
		דרך קשתו לכתוב תלונות[11]
		ולהתלונן בכל לשונות[12]
	15	להפוך נתבות מתוקנות
		וּלְעַוַּת[13] בשוא ותפל דרך תבונות
		הבינותי וחרדתי חרדה
		ותסק חמתי כאשר יוקדה
		ואקנא לבני יהודה
	20	ולשם שדי ולספר התעודה.[14]
		ואירא מיום דין ונקמה
		כי יבער אפו בחמה
		ואשיב עליו תשובה מתואמה[15]
		בלשון עבר וגם בני דומה.[16]
	25	זאת נחמתי בגלותי
		כי יש חכמים לחקור מלתי
		וידעו כי לקנאת אל אִמְרָתִי
		למען כי לא יתעו אנשי עדתי.
		חרות חרת בְּפִתּוּיוֹ[17]
	30	גם דבר מלל[18] בְּבִטּוּיוֹ[19]
		כי שדי נגלה למשה בְּאִוּיוֹ[20]
		לתת לו בסיני שתי תורות לעם רְצוּיוֹ[21]
		טעמי האחת בכתב רשומים
		וטעמי האחרת בלשון[22] נכתמים[23]
	35	עוד תהיינה שתיהן לנצח עולמים
		מורשה לקהלת זרע תמימים[24]
		יעצתני רוחי על זה להשיבה
		וּלְשֹוּמָה[25] בין עדתי אגרת כתובה
		להרים מכשול ולסקל נתיבה
	40	לבל יטעו הצאן לציה וחרבה.
		כי יחקרוה בהגיון
		ולא יִתְעוּ עדתי[26] בחביון[27]
		ואקוה מאל עליון
		לחזות בְּשֹוֹרוֹתָיו[28] בציון.
	45	לתורה הכתב נאמין באמונה
		כי באמת מימין שדי[29] נתונה
		כעדות כל עדה שושנה[30]
		המפוזרת בכל מדינה ומדינה.
		מאמינים ומחליפים[31] כלם
	50	מפולגים[32] בשפתם ומִלּולָם
		ישראל ממזרח עד ירכתי עולם
		יעידו על תורת הכתב קטנם וגדולם.
		נתקימה עדות זו בתוכם ונתכוננה
		בְּחִיבּוּרָם כלם[33] בלי תואנה[34]
	55	גם אותות ומופתים אשר הפליא שוכן מעונה
		כתובים בה ומבוארים להתבוננה
		סלה קריעת ים סוף יזכרו
		ודבור שדי בסיני לא יְנַכְּרוּ[35]
		וזכר התורה ושאר המופתים בפיהם ישירו
	60	ישראל וכל העמים כאחד ידברו.
		עתה אם נתחברו ישראל ויהודה כלם
		על תורת הפה התמימה במלולם
		יתנו עדיהם וְיִשָׁמַע קולם
		ואם לא, בטלו דברי סעדיה הפיתומי[36] ולשונו נאלם
	65	פתחתי פה בדבר אחר[37]
		עתה אזכרנו ולא אתאחר
		ותשובתו[38] אבקש ואשחר
		בכל מחזיק בתורת פה ובה בוחר.
		צור נתן שתי תורות כאמרתכם
	70	אחת בכתב ואחת בפיכם
		אם הוא כדבריכם
		נמצא שקר ומרדות במעשיכם.
		קדוש נתן לכם תורת פה
		עדי תהיו אומרים אותה על פה
	75	כי כן היה בחכמתו צִוּוּי יפה
		ולמה חקקתם אותה בכתב מְיוּפֶּה?[39]
		רחום אם חפץ לְכָתְבָהּ
		אז ביד משה היה כוֹתְבָהּ
		ועתה הלא נתנה על פה להגות בה
	80	וללא תוחק בספר הִצִּיבָהּ.
		שִׁנּוי דברים ואותה כתבו
		ומהגיון פה העתיקוה ובכתב הציבו
		עתה איך יאמנו דבריהם והם התעיבו
		ומזה הדרך לא יוכלו ישובו.
	85	תורות שתיהן כתבו ומצות שדי מאסו
		איפה תורת הפה אשר בה יֶחֱסוּ
		בטלו דבריהם וְנָשַׁסוּ
		ומפיהם העידו כי על נפשם הכעיסו.[40]

#2		שער ב' (בעניין תורה שבעל פה - המשך)
		תרתי בלבי ראיה אחרת[41]
		נאוה היא וגם מהודרת
		לשומה לבעלי מקרא[42] לעטרת
		וצבי וגאון ותפארת.
	5	שבתי וראה בששה סדרים[43]
		והנם על לשון אנשים חדשים[44] נאמרים
		ואין בהם אותות ומופתים מהודרים
		"וידבר ה' אל משה ואל אהרון" מהם נעדרים.
		רחקתים ואמרתי אין בהם תורה
	10	כי התורה באופן אחר מבוארה
		בנביאים ואותות ומופתים נהדרה
		וכל זה היופי בכל המשנה לא נָשׁוּרָה.[45]
		קץ ראיתי לכל תכלה[46]
		ועל מצותו ואמרתו אין סוף למללה
	15	ברוך יוצר מטה ומעלה
		ועל עמו ברכתו סלה[47]
		צעיר אני לימים
		ואתם ממני קדומים[48]
		לולי הכניס הזד הזה סעדיה עצמו[49] בין החכמים
	20	לא כתבתי זאת האגרת לעולמים.
		פנה פניתי אל דברי הראשון[50]
		לחזק באמת ויושר בלי כחשון[51]
		בעוז וכח ככח שמשון
		ומה' מענה לשון.[52]
		ערכתי ששה סדרים לפני
		והבטתי בהם מאד בעיני[53]
		והם שבורים[54] מאד בעניני[55]
		זה אוסר וזה מתיר להמוני.
		סעפי על זה ישיבוני
	30	ורוב סרעפי יבינוני
		כי אין בהם תורת הגיוני
		וגם לא תורת משה נבוני.[56]
		נמתי[57] אולי אחד משניהם[58] לא ידע דרך נכחה
		בעבור זה לא ידע עם חברו לשוחחה[59]
	35	והאמת אצל חברו תנוחה
		אביט בדבריו אולי אמצא רוחה.
		מצאתי שם אנשים אחרים
		פעם יאמרו "אחרים אומרים"
		ופעם אחרת חכמים גומרים[60]
	40	לא כדברי זב ולא כדברי זה ולשניהם סתורים.
		לו הייתי עמם "לו הייתי" אמרתי
		לא כדברי אחרים וחכמים נמתי[61]
		ודבר ה' עמם שקלתי[62]
		וכל דבר שחברו הזכרתי.[63]
	45	כחך התאזר והסכמת ובא אלי
		וישפטו בינינו חכמי קהלי
		ודברינו יכניסו בפלס משקלי[64]
		ללכת באמת בדרכי מעגלי.
		ידוע תדע כי רבה חלוקה בינם לביני[65]
	50	כאשר יאמרו "אמר רב פלוני"
		אען אשיב פלוני המלמד אף אני
		אבד מנוס ממך, אם תוכל השיבני.
		טפש כחלב[66] לבו ידעתי אמרו וניבו
		אשר תקן במגלה בכתבו[67]
	55	ואליו אשים פני להלחם בו
		ואחלחל מתניו ואפיל חרבו.
		חקוק חקק כי ששה סדרים תורת משה[68]
		ולמען זה חקקוה למען לא תִנָּשֶׁה[69]
		אשיבנו על זה ולא אחשה
	60	פן יחשוב הזד כי נָאַם דבר קשה.
		זוכר נשכחות ויודע תעלומות
		אם היה ראוי לפניו לכתבם בחכמות
		בעבור שלא יִשָּׁכְחוּ מֵעֲלֵי אדמות
		היה צוה למשה עבדו לחקקם בעוז ותעצומות
	65	ואם ראוי לאנשים כמונו
		אין רוח הקדש בינינו
		להעתיק תורת הפה ולשומה תורה כתובה כחקקנו
		למה שלא יכשר להעתיק תורה בכתב ולשומה תורה בפינו[70]
		האזינה עדי ואדברה
	70	אם תאמר זה היה בימי הנביאים ובימי עזרא[71]
		למה אין כתוב בה זכרון נביאים להזכירה
		כאשר נרשם שם הנביאים בכל המקרא.
		דום וַאֲאַלֶּפְךָ[72] חכמה
		אם יש את נפשך להתחכמה
	75	כתוב "תורת ה' תמימה"[73]
		מה נועיל במשנה רשומה.[74]
		גם אם התלמוד ממשה נביאנו
		"דבר אחר" מה הועיל לנו
		ודבר שלישי ורביעי מה ילמדנו[75]
	80	בעת אמרם פתרון זה כן וכן, וב"דבר אחר" יבינו[76]
		בדבר אחד האמת יָקוּם
		כי כן הוא בחכמת כל יְקוּם
		ובשני פנים נחלפים עצה לא תקום
		עתה בדבר אחד[77] נפל ולא יקום.
	85	אם התלמוד מדברי נביאים
		דברים נחלפים למה בו נמצאים[78]
		עת נודע כי הוא שטות ודברי פתאים
		בעדות כל הברואים.

#3		שער ג' (בעניין תורה שבעל פה - המשך)
		אנה תברח פיתומי בְּהַחְבָּאָה[79]
		תחת שואה ומשואה[80]
		יחדו במשפט נבואה[81]
		רַבֶּה צְבָאֲךָ וְצֵאָה.[82]
	5	בינותי עוד בתלמוד
		אשר הוא לכם כמו עמוד
		ועם תורת משה שָתוּף וְצָמוּד[83]
		ובלבבכם אהוב וחמוד.
		געיית[84] בית שמאי על בית הלל לחלל דבריהם
	10	וגם בית הלל על בית שמאי להפך פירושיהם
		זה מברך וזה מקלל בראשיהם
		תועבת ה' גם שניהם.[85]
		דברי מי משניהם נקבל
		ואמרי מי משניהם נחבל
	15	וכל אחד מהם קבל גדול סובל[86]
		וכל אחד מהם יפנה לאמר אני רב החובל.
		הט אזניך, אם תחפוץ פנינים
		לא יצא הדבר משני פנים
		אם יהיו דבריהם צריכים פירוש בדברי נבונים
	20	אפסה זאת המשנה מהיות תורת אדון האדונים.
		[ומפני[87] שתורתנו הקדושה כפי שדעתם היא בדברים נעלמים
		והמשנה היא קבלה מבוארה לגלות סתומים
		ואם יש בה דברים זה לזה מעלימים
		צריכים עוד פירוש אחר וזה אי אפשר כי ילך הדבר אל לא תכלית לעולמים
	25	שאם צריך הפירוש פירוש והבאור באור לעולם לא יתגלו לנו סתומים
		ע"כ יש לנו להאמין בתורה
		אשר היא מפי הגבורה
		נאמרה ונמסרה
		בפלפול[88] ודרישה וחקירה].
	30	ואם המשנה היא תורת משה עבדו
		למה לא יזכרו בה שֵׁם משה לבדו
		ולמה יזכרו בכל פרק ופרק שם החכמים בלעדו
		ולמה לא יאמרו כה אמר ה' וכה אמר משה בהועדו
		זדונות עוד אם תכפילה
	35	וטעות ושקר אם תמללה
		ותאמר דברים היה עבור ביניהם ביראת יושב תהלה
		זכור כי רבים חללים נפלו ביניהם בהכשלה.[89]
		חלילה לי אם אחריש
		וראיות חזקות בעולם אשריש
	40	ואותכה אכחיד ואוריש[90]
		בעזרת מעשיר ומוריש.[91]
		טוֹפֶס[92] שבע הראיות הכתובות
		אשר ב"פתרון בראשית"[93] לך נכתבות
		אם בכל כת תזכרם ברבים לפתות
	45	לבבות עתה על ראשך ולבם הם לרמחים ולחרבות.
		יַצְרוּ[94] צעדיך בהליכה[95]
		באמרך כי עדתי אל המשנה צריכה
		לעמוד על מצוות ציצית לולב וסוכה
		ולמען זה שמוה כתובה וערוכה.
	50	כזב כתבת כי לא כל המצות יש להם מדה
		ולמען זה אין מדת[96] ציצית בתורה מדודה
		אם יתחזק איש בזה הדבר במה תפרידה[97]
		ומה תשיב אליו מדברי התעודה.
	55	לצבור דברים שקרים תחקק ותשימה
		שנית אמרת המשנה קדומה
		כי בה מפורש מדת התרומה
		עד ידעו ישראל כמה יתנו מכמה.
		מלה אחת זאת והראשונה
		ותשובת האחרונה על הראשונה[98]
	60	לא נערך בה[99] מדה ולא תכונה
		וכל אחד יתן כחפצו בלי תואנה.
		נאמת שלישית צריכים אנו אל הירושה[100]
		לדעת יום השבת להקדישה
		ויום השבת נודע לכל באי עולם לנפישה[101]
	65	לא מן דעת ושכל שלשה וחמשה וששה.[102]
		סרת מן הדרך וטורח הרבית
		במאמרך רביעי לדעת מה הוא הכלי שיקבל טמאה ותעית
		"כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם"[103] לא הגית
		כלם בתורה מבוארים אם על לבך תשיתה.
	70	עודך מחזיק בראיות שבורות[104]
		חמישית נאמת יש עלינו מצות שאינם בתורה מבוארות
		כמו תפלות ומצות אחרות
		והתפלות במקרא אינם נזכרות.
		פיך לא הגה "והתפללתם אלי"[105]
	75	ובכמה מקומות התפלות נזכרים[106] עלי
		כן תפלת דניאל איש חמודות[107] לא זכרת במלולי[108]
		וכל מצות וחקים שאינם כתובים בתורה ארחיקם ממולי
		והעושה[109] אותם אדוש אדשנו[110] ברגלי ככ' ועסותם רשעים[111] וכו'
		צִיּוּנְךָ נפל מן המגדל[112]
	80	ששית נאמת אנו צריכים אל הסבל[113] ובו נתגדל
		לדעת מספר השנים שמחרב בהמ"ק השני ונחדל
		אשיבך על זה וכבודך ידל.
		קושר מהתלות בלי חכמה
		באיזה ספר זאת עלינו רשומה
	85	לדעת חשבון כמה[114]
		שנים משחרב בהמ"ק עד קבוץ איומה.
		רוב עמל כתבת בלי הועלה[115]
		שביעית נאמת אנו צריכים אל הסבל ובו נתהללה
		לדעת בו קץ הגאולה
	90	ותחית המתים בגבולה.
		שירות נביאים וכל חוזים
		כל אלו נזכרים[116] ובהם נאחזים.
		כחבלים חבושים נאחזים
		לא מדבריך וסבליך הפוחזים.
	95	תמו דברי המשנה
		ואחר זה עוד אבינה
		שבר[117] בד"ו ומולדות לבנה[118]
		כי יש דבר ה' וכל מעשהו אמונה.[119]

#4		שער ד' (בעניין חשבון העבור והדחיות)
		תמו[120] דברי המחליפים[121] יבולע פיך ויסבר מלדברה
		פחזותך רבה מִלְּשַׁעֲרָה
		כל ספר שקר אשר תחברה
		זכור כי עבורו תבערה.
	5	שמעו חכמים מִלּוּלִי
		ויודעים האזינו לי
		אין עזי ברוב פלולי[122]
		כי אם בעזרת אלי.
		רנן ירננו[123] שלשת הימים
	10	לפני כל יודעי דת וּמְחֻכָּמִים
		מפני מה אנו מפסח נזעמים[124]
		ונמנעים ממועד פסח לעולמים.[125]
		קדוש שוכן רום עלייה[126]
		לא הניח תנועה לכל אוכלי איה ודיה[127]
	15	ועל שברון בד"ו[128] בראיה
		מדברי עזרא ונחמיה.[129]
		צופים[130] כתבו לנו במקרא
		כי באחד לחדש הוא יסוד המעלה מבקעת דורא[131]
		לצאת בתהלה ושבח ושירה
	20	וללכת לבנות בית הבחירה.
		פסח אותה השנה לא נפל בזמנו
		בשבת קדש לא היה עִדָּנוֹ[132]
		כי כל מסע ורשיונו[133]
		אסור בשבת בכל פנים לְשַׁנְּנוֹ.
	25	עִדַּן פסח זה השנה[134]
		לא היה אחד בשבת באמונה
		כי ביאתם לקרית חנה[135]
		יום אחד באב במימנא.[136]
		סלה חשבונם כן הוא
	30	אחד בשבת ראש ניסן עברוהו
		יום שבת אחד באב הוא[137]
		זה הסימן לא יכחשוהו.
		נתתי את לבי אל אמרת קדושי
		והנה כתוב באחד לחדש החמישי
	35	באו פדויי ה' להר קדשי[138]
		ואסור ביאתם ביום נָפְשִׁי.[139]
		מועד ופסח[140] ומצות
		חייבים אנו לִפְצוֹת[141]
		כי באותה השנה היה מיום שלישי חרוצות[142]
	40	ובראיות חזקות ונמרצות.
		למען כי אם יהיה אחד בניסן
		בשנה ההיא שלישי בשבת יתחסן[143]
		יפול ביום שנים עשר בניסן
		ביום שבת קדש בפילוסן.[144]
	45	כי את כל זה נתתי אל לבי לבררו
		והנה מצאתי כתוב[145] ונסע אל דבירו
		מנהר אַהֲוָא בשנים עשר לחדש הראשון[146] בביאורו
		ואשברה מלתעות עול[147] ואחפירו.[148]
		ידוע ידעתי בחקירה
	50	כי לא היה בזו השנה הנזכרה
		יום שלישי ראשון ניסן לעזרא
		כי נסעם[149] מנהר אַהֲוָא והוא בשבת אסור לדברה
		טופלי שקר נסכר[150] פימו
		מפה ומפה חרב תבואמו
	55	חטאת פימו דבר שפתימו[151]
		כלה בחמה כלה ואינמו.[152]
		חג המצות בשנת ביאתם
		אל ארצם ואל נחלתם
		לא היה יום חמישי לעדתם
	60	ראש חדש ניסן[153] לספירתם.
		זאת ידעתי אָנִי
		וכל נבון יחקור כמוני
		אם ראש חדש ניסן יום חמישי בהגיוני[154]
		ארבעה באב יהיה יום שבת מַעֲדָנִי.[155]
	65	ואבינה בלבי בהגיון חקותי
		ואתבונן מאד במחשבותי
		והנה כתוב בספר דתותי [156]
		ונשב שם שלשה ימים[157] ותחזקנה זרועותי.
		הבינותי עוד להתחכמה
	70	להיות בלשוני ראיה תמימה
		והנה כתוב אחריו[158] וביום הרביעי[159] נשקל
		הכסף והזהב לשומה
		על יד מְרֵמוֹת בבית אלהינו ברעדה ואימה.
		דברתי אני בדעת נכונה
	75	כי פסח בבד"ו היה בזו השנה[160]
		מי יוכל להשיב זה הדבר להתאוננה
		כי אם פיתומי הזד ובעל תלונה.
		גם אם ידבר אדם בראשון[161]
		ויעמוד על זדונות וכחשון[162]
		ושקרו יִצּוֹר כאישון
	80	בעזות מצח ולעג לשון.
		באמרו כי נתקבצו בשבת לעצתם
		ללכת לירושלים עיר חמדתם
		ובעבור זה הוא יסד המעלה להליכתם
		ולדבר דברים בחבור עדתם.
	85	אם כן הוא איה מצות שדי "ממצוא חפצך ודבר דבר"[163]
		על תמימים וכשרים זה ידובר?
		או על נביאים איך כזה יחובר[164]
		נתחזק קולי וְעִבּוּרוֹ[165] הוא נאבד ונשבר.

#5		שער ה' (בעניין חשבון העבור והדחיות-המשך)
		אם כנשר פיתומי סעדיה תעופה ותשכנה
		ואם בקנות[166] תתלוננה[167]
		שם חרבי לך שנונה
		לדקרך בה מכוננה.
	5	בזה לך[168] שוחקה
		בתולת הקראים החשוקה
		הניעה ראש עליך לעגה ושרקה
		בתתי אותך לפניהם לפוקה.
		גועל בדרכי אבותיו
	10	בוזה בדבור רבותיו
		בוחר ברוע מחשבותיו
		הורו והוגו מלב שקרותיו
		דבק גופו בצל בד"ו
		רוחו ונשמתו בגה"ז ואד"ו[169]
	15	וכל דבר התורה אמר גּוֹדוּ[170]
		ודברי רבותיו לפניו נָצַדּוּ.[171]
		הפך תורת אדון האדונים
		וחבל דברי שושנים[172]
		עם תלמוד ותורת כהנים
	20	וסדר עולם וכל ענינים.
		והלא חל להיות יום כפור בשבת הקדושה[173]
		החלות מתחלקות לערב להמקודשה[174]
		חל להיות ערב שבת השעיר של יוה"כ נאכל בערב ביראה וּגְעָשָׁה[175]
		והבבליין אוכלין אותו חי מפני שדעתן יפה ומאוששה.[176]
	25	זאת ראיה גדולה
		כי יום הכפורים נפל ערב שבת בתחלה
		כידוע לכל קהלה
		והיום למה שנו דרכה בתחבלה.
		חשבתי דרכיהם אם היה בתחלה יום הכפורים
	30	ביום ששי לעדת בחירים
		הלא בטל "לא אג"ו יום הכפורים"
		וגם "לא אד"ו ראש" ושניהם נשברים.
		טיכוס[177] גה"ז גם הוא נשבר[178]
		ואחיהו שָׁבַת ועבר
	35	ועתה סעדיה הפיתומי במה יתגבר
		הסירו הדרו כי מקל תפארתו נשבר.
		יאמרו בתוספת מסכת סוכה[179] לצוותו[180]
		לולב דוחה ליום שבת בתחלתו
		וערבה בסופו ובתכליתו
	40	דברי ר' אליעזר וכל אגודתו.
		כשל כחך סעדיה הפיתומי
		כי התעית בשקרך בני אמי
		הלא אם ערבה יום שבת היתה לבני עמי
		אג"ו יום הכפורים היה ולא תשוב להשיב בגה"ז נואמי.[181]
	45	לכן באד"ו ראש השנה היה
		וחג הקציר כאמרם ופסח בב"דו ראיה
		נמצאת תועה ומתעה כְפַשְׁחוּר וְיִרְאִיָּיה[182]
		הנה יד ה' בו הויה.[183]
		מצאנו עוד אמרו במשנה[184]
		מקפלין הכלים ומציעין המטות מיום הכפורים לשבת ערשנו רעננה
		וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים בכונה
		וכן עצרת שחל בשבת[185] להיות משען ומשענה.
		נעדר אד"ו ואג"ו שניהם
		וגה"ז ובד"ו נאסף עמהם[186]
	55	ופיתומי סעדיה וכמריו[187] ישאו קינה אליהם בְּנִיהֶם[188]
		אף דייניו וכהניו יקוננו עליהם.
		סח רבי עקיבא[189] וקולו הרים
		לא חלבי השבת מקריבים ביום הכפורים
		ולא של יוה"כ קרבין בשבת בחבורים[190]
	60	והוא[191] לכם ראש הסופרים.
		עֲנוּ[192] בני מקרא
		זאת לכם ראיה גמורה
		כי בערב שבת יום הכפורים קרה
		והם אמרו "לא אג"ו יום כפורים" שלא כתורה.
	65	פיתומי סעדיה עתה לא ידע מה יעשה
		וגם לא ידע אצל מי יחסה
		אם יקבל מן עקיבא, אג"ו ישסה
		ואם יעמוד על אג"ו, אין לו עם עקיבא מעשה.
		צרחו בסכות עשתי עשר שלהם[193]
	70	וינאמו נאם בדבריהם
		עצרת שחל להיות בשבת[194] ענוגיהם[195]
		מזה ידענו כי בגה"ז עצרת היה להם.
		קומת בד"ו עתה נגדעה
		אם כל ההלכות הללו באמת תַּבִּיעָה
	75	ושפלות פיתומי סעדיה לעיני כל ידועה
		שודדה אדרתו בקול שופר ותרועה.
		רמחיך וחציך המרוקים
		על כל תשובותיך נדבקים
		ההתולים והפוחזים והרקים
	80	וראיתים בעפר ואפר נאבקים.
		שברונם עתה אכינה
		יתר מהם כהנה וכהנה
		גם בלשון ישמעאל אכתבנה
		בלשון ערבית[196] בדעת ובחכמה אערכנה.
	85	תנין הַמַּשֵּׁק[197] וקשקשותיו
		כפיר השואג וְלִבְאוֹתָיו[198]
		ראה ראיתי דברותיו
		אז המנעתי שאגותיו והצללתי[199] שפתותיו.

#6		שער ו' (בעניין חשבון העבור והדחיות-המשך)
		תּוֹתָח[200] אורה להכפילה[201]
		בלשון בו[202] אדון המלוכה והמעלה
		הנכון והמחויב לסלק לקהלת הקראים כֻּלָּה
		תעות תועה ומתעה ושמלתו מגוללה.
	5	שביביו אש נופח[203]
		תחת חרול סופח[204]
		תקותו תהיה למפח[205]
		יאחז בעקב פח[206]
		רבותיך כתבו בפרק באיזה צד צולין[207]
	10	העצמות והגידין ישרפו בששה עשר בימי חולין
		חל י"ו להיות בשבת כלולין
		שורפים בי"ז ומבוטלין.
		קרב עתה ושמע דברים נכוחים
		אם י"ו יפול בשבת מְנוּחִים[208]
	15	הלא חמשה עשר בניסן יום ששי צורחים
		ואתה תאמר כי הם "לא בד"ו בפסח" שוחחים.
		צפצוף[209] בד"ו בטל מזה הדבר
		כי חמשה עשר יום ששי מְעוּבָּר[210]
		גם ביום שבת עצרת יחובר[211]
	20	כי זה בסימניך כן ידובר.[212]
		פארם[213] אד"ו חלף הלך לו
		על אמרם חג הקציר יום שביעי שבילו
		יום אחד בשבת ראש השנה למולו
		זה סימנו וזה גבולו.[214]
	25	על זה הסימן כן אמרתם
		אחד בניסן פסח, שני בו עצרת כן נאמתם
		גם שלישי ראש התקנתם[215]
		פרק באיזה צד צולין את הפסח שברתם.[216]
		סמך פיתומי ידו על משענת קנה[217]
	30	אמר[218] חל י"ו להיות בשבת מן השבת פונה
		ופתרונות "אם חל", ככ': אם תגביה כנשר קנך[219]
		ואם בין כוכבים תחנה
		אשיבנו על זה הדבר ואל אדם לא אכנה.[220]
		נְאֻמוֹ אשר בשקר חִבְּרוֹ
		נקהיל כמוהו לשמור דברו[221]
	35	פורים שחל להיות בשבת[222] המתפלל תפלה נעימה לפני יוצרו
		צריך שיזכיר של שבת[223] להודות לה' ולשוררו
		מרנא ורבינו אמן משנן[224]
		אומר יום טוב שחל להיות בשבת שליח צבור הַמְכוֹנָן[225]
		להזכיר של יום טוב ולבו[226] יכונן
	40	וכל שירת יום טוב רנן ירנן.[227]
		למדו יום הכפורים שחל בשבת אמרינן ויכולו[228]
		אם "ששה עשר להיות בשבת" לא יקבלו[229]
		איך יעשו כל המעשים הללו
		סעדיה הפיתומי אָבַל עליו עמו[230] ומהתלותיו בטלו.
	45	כללנו מזה הלשון[231] כמה דברים
		אור[232] ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערים
		את הכל מלפני השבת מבתים ומחצרים
		כי בעור חמץ ושאור על כל ישראל בשבת אסורים.
		יחד כל "שחל להיות בשבת" אשר שנו
	50	במשנה ובתלמוד באמונה שננו[233]
		ואם הפיתומי אור חָשַׁךְ, רואים בעינים הלא יבינו[234]
		כי רוצצה משענתו ועל החוסים בו אנו ואבלו.
		טופל שקר[235] וקסם ואליל
		ועל שפתיו כאש צרבת[236] להצליל[237]
	55	מואס תורת משה ודברי רבותיו להזליל[238]
		אוי ואבוי עליך רופא אליל.
		חֲזֵה בסדר עולם[239]
		דבר מפורש ולא נעלם
		כי י"ד בניסן שחטו ישראל את פסחיהם כלם
	60	וביום חמישי בשבת היה ובלילה גאלם.
		זבחו בארבעה עשר ביום חמישי
		בשבת, חמשה עשר מחרתו הוא יום ששי
		הלא בד"ו וגב"ז ואד"ו בטלו ממדרשי
		איה איפוא פיך הנאלם בהתאוששי.
	65	ועוד כתוב בסדר עולם להצריח
		יום עמידת סיני ואורו משעיר הזריח
		יום שבת היה בסיון היה[240] ונמצא גה"ז בורח
		ובד"ו מפה ואד"ו מפה נשכם נחש בריח.
		הלא עוד כתוב בחידותם[241]
	70	חמשה ועשרים באלול נבראו שמים וארץ ותולדותם
		אלול שבו נברא העולם הוא מתי נברא אם נאמנת עדותם
		וטרם העולם לא היה כל מאומה כי אם שדי ב"ש[242] יוצר נשמתם.
		דע כי דעכו כבו נירותיך
		נפושו[243] נפוצו מחנותיך
	75	איה איפוא פיך וְדַבְּרוֹתֶיךָ[244]
		נמו[245] רועיך ישכנו אדיריך וטפסריך.
		גלו מצפוניך ומסתרותיך החבויות[246]
		מַחְשׁוֹת[247] עשויות
		חרב תבואתך[248] בשתי פיות[249]
	80	רֶמוּתֶיךָ מלאות כל גאיות.[250]
		בחר לך אחת משתי פנים
		בעזרת נוצר אמונים
		ללכת בדרך השושנים[251] הנאמנים
		או בדרך רבותיך על קבלת הראשונים.
	85	אם דברי רבותיך נבזים בעיניך
		הלא יתכנו דברי התורה לפניך
		עתה אם כן לפי דבריך והגיוניך
		נמצא לא על התורה ולא על הסבל בכל ענייניך.[252]

#7		שער ז' (בעניין חשבון העבור והדחיות-המשך)
		אני אשיבך מלים
		ואת רעיך עמך הנקהלים
		במלים מפולסים ושקולים[253]
		לא כדברי הַהֲתֻלִּים.[254]
	5	בתולדות לבנה תתגבר[255]
		אשאלך שאלה ותשובתך חבר
		אם יש מלים וכח לך דבר
		ואם אין לך מענה שוב אל האמת ואל עדתי תתחבר.
		גשה נא אלי התיצבה
	10	ואכפי עליך אל תעצבה[256]
		עת אל המערכה לקרבה
		למה בחדר תשבה
		דַבֵּר! אנא צוה שוכן מעונה
		לשמור תולדות לבנה[257]
	15	ולשומה חק עִתָּהּ וּזְמַנָּהּ
		אם מן התורה או מן התבונה.
		התול לָצוּת[258] ומהתלות
		השלך לקרקעי מצולות
		והלך בדרכים סלולות
	20	וְעָזְבֵנִי מְחַפֵּשׁ חֵפֶשׂ עוֹלוֹת.[259]
		ואם תקים ראיה מבוארה
		מדעת הלב או מן המקרא
		או מן שאר עדות האמורה
		נקבל ונקח ונפשירה.[260]
	25	זדונך וחציפת פניך ידענו
		ואשר כתובה לך ראיה ראינו
		הוא מאמרך תולדות לבנה ירשנו
		מקדמי קדם מאבותינו.[261]
		חשתי להשיבך על זה
	30	ומתניך אחלחל ואותך אבזה
		הורני איך יתכן זה
		ובמשנה האיך ראיתם הכזה או הכזה.
		טעית והטעית את הרבים
		בדברי פחזותך החקוקים והכתובים
	35	הלא על חמשה הרים היו יושבים
		ומציתין את האור ולהב שביבים.
		יעצני רוחי להזכיר ההרים
		אשר במשנה נזכרים
		גם ידועים הם ולא מתנכרים
	40	ומפורשים בששה סדרים.
		כנוייהם: אחד הר הַמִּשְׁחָה[262]
		ועל סַרְטָבָא וְאַגְרוּפִּינָא[263] להצריחה[264]
		וחוֹרוֹן וּבֵית בַּלְתִּין לשוחחה[265]
		וּמִבַּלְתִּין לא זזו להזחחה.[266]
	45	לרבן גמליאל צורת לבנה היתה
		חקוקה בעלייתו וחרותה
		בטבלא ובכותל מביתה
		לצרוף בהם בעלי שהדותא.[267]
		מי מהם שָׁמְעוּ דְבָרוֹ
	50	יוציאו ויכניסו חבירו[268]
		על זה הצער הזכירו
		כדי להסתר ולהשמר בראיית הירח בהזכירו.
		נרשם בו: [269] מעשה[270] שבאו שנים והרימו קולן
		ואמרו ראינו שחרית במזרח וערבית במערב ורבן גמליאל קבלן
		אמר ר' יוחנן הן נורי עדי שקר הם וקללן
	55	ועוד באו שנים אנשים ואמרו ראינוהו בזמנו
		ובליל עבורו לא נראה ורבן גמליאל קבלן
		אמר ר' דוסא עדי שקר הן האיך מעידים על האשה שילדה ולמחרת כריסה בין שיניה והפסילן.
		סהר מי שראהו בעינו
		ואינו יכול להלוך מוליכין אותו על החמור[271] בענינו.
		ואפילו במטה אם חזק חליו ויגונו
	60	ואם היתה דרך רחוקה לוקחים בידם מזונו.
		עולה וצודה בדרך[272] לוקחים בידם מקלות
		על מהלך לילה ויום מחללין את השבת הריעו בקולות
		לקים עדות החדש אל ירושלם לעלות
		דְּבַר[273] "אלה מועדי ה'" יושב תהלות.
	65	פניך הקבילה[274] ושובה אלי
		והסכת ושמע יושר מלולי
		אם על ירושת אבותיך[275] תמשוך קהלי
		אלה המעשים חזיתים לאבות[276] בדורשי פלולי.[277]
		צפצפו[278] במעשה ר' טוביה הרופא[279] אשר ראה את החדש בירושלים הוא ובנו
	70	ועבדו המשוחרר קנין הונו
		וכשבאו אל הכהנים קבלו אותו ואת בנו
		ופסלו את עבדו כי הוא קנינו
		וכשבאו לבית דין קבלו אותו ואת עבדו
		ופסלו את בנו כי הוא אונו.[280]
		קִטְרֵי חַרְצֵיהּ מִשְׁתָּרַיִן[281] הִנֵּה
		אם תשובה יש לך על אלו המעשים עֲנֵה
	75	ודברים נאמנים התקן ונצאה יחדו ונפנה
		ולא למשענת קנה.[282]
		ראה בענין כיצד בודקין העדים[283] בחכמה
		שואלין את הגדול ואומרים לו כיצד נראית הלבנה לפני החמה או לאחר החמה
		לצפון או לדרום גבהו כמה
	80	ולאין היה נוטה וכמה רחב שָׁמָה.
		שׁלחן וסעודות גדולות הלא הכינו
		בחצר בית יעזק אשר בנו[284]
		שיהיו העדים רגילין בבואם ירונו
		וידבקו דבריהם ויאמנו.
	85	תנו רבנן[285] לא נודע להכירו
		שולחים עמו אחר מכירו
		למען יצדיק את חברו
		ובבית דין להכשירו.

#8		שער ח' (בעניין חשבון העבור והדחיות-המשך)
		תֹּאבֶה לשוב אל האמת אתי
		כי כמאמר האבות לבנים לכתי
		ומראיית הירח לא זזתי
		ולא סַגְתִּי[286] ולא סרתי ולא אַטְתִּי.[287]
	5	שבתי וראיתי ראה בחוקים
		אשר לרבותיך נחקקים
		כל מלוה ברבית וכל אשר בקוביא משחקים
		ומפריחי יונים מן העדות הם נרחקים.[288]
		רחוקים מן העדות נשים ועבדים[289]
	10	וסוחרי שביעית עמהם נפרדים[290]
		כל זה דקדקו ובו היו מודים
		ובזה יודו ישראלים ויהודים.
		קצנין[291] אם תחפש על אלו ההלכות לשבור[292]
		וגם על דברי רבותיך עבור תעבור
	15	עתה אתה צריך להביא ראיה על תולדות לבנה,[293] כְבוֹר -
		חֲזָקָה[294] וגבוה כהר תבור.
		צרה וחבלים אחזתו
		תמהון ורוח רעה בעתתו
		וזכרון ראיה המיתתו
	20	הוא וכמריו ומיודעיו חַתּוּ.
		פִּתּוֹיֶיךָ[295] אשר תאמר ירשנו
		מצות תורת הלבנה מאבותינו
		והנה עתה ידענו והודענו
		כי בראיית הירח היו שומרים גם הם כמונו.
	25	עתה זאת ראיה מאוששה[296]
		כי ראיית הירח נלקחה[297] מן הירושה
		כן[298] משפטך ואתה חרצת בלא דרישה
		כי תוכל לנוס הנה והנה לְהִנָּפְשָׁה.
		סר ממך הדרך וירט באמרם: בראשונה[299]
	30	היו מקבלין עדות החדש מן הכל באמונה
		וכתבת[300] לא נאמר לנו זה על כל שנה
		כי אם על השנה הראשונה.
		נקיים וצדיקים ותמימים
		שפטו בינינו משפט תמים
	35	כן בדברותיו הנרשמים[301]
		כל "בראשונה" הנמצא לרבותיו על שנה אחת להתמים.[302]
		מי לא ידע כי זה הדבר ממנו בתחבולה
		לְעַוֵּת צדק ולהטות שבילה
		וללכת נתיבות דרך לא סלולה
	40	ולא יירא מנורא עלילה.
		לא היה לך חלק בפרק ארבעה ראשי שנים
		לא הגית אותו בהגיונים
		הלא כתוב בו[303] על שני ראשי חדשים מחללין את השבת וכן שונים
		על ניסן ועל תשרי וכשהיה בה"מק קים מחללין אף על כלם בְּכִיווּנִים.[304]
	45	כמה יוכתש[305] ולא יצלח
		ועד מתי כבדו יפלח
		הוי הוד הנתעב והנאלח
		והיה כעוף נודד מקן משולח.[306]
		יביעו עוד כי אם אינם מכירים אותו[307]
	50	משלחים איש עמו לקיים עדותו
		מעשה[308] בר' נהוראי בן טבאל שבא עם העד לקיים עדותו
		ברצונו העיד בו לפני בית דין באמונתו.
		טעם אחר[309] בראשונה היו משאין משואות
		בראשי ההרים הגבוהים המועדות
	55	בהר המשחה בסרטבא ובאגריפונא[310] בחוורן בתבור ובבית בלתי הגבעות
		ר' שמעון בר אלעזר אומר אף חרים וכייר גדר וחברותיה משיאין משואות.
		חל להיות ערב שבת[311] או בשבת משיאין עליו
		למוצאי שבת, בכל ראשי ההרים משיאין משואות כל איש לְקָבֶלָיו[312]
		אמר אחד לפני חמה ראיתיו לא אמר כלום במכלוליו[313]
	60	לאחריה דבריו קימים בכל גבוליו.
		זנח הדרך ואמר לצפונה לא אמר נכונה
		אמר לדרום דבריו קימים[314] מכל צד ופנה
		וְגוֹמְרֵיהּ[315] של זה הפרק בקיום ראיית הלבנה
		זה נודע בקיום תוספת ארבעה ראשי שנים בכל שנה.[316]
	65	והלא כתוב בבראשית רבא[317] זאת בריתי מלמד שהראה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה את מילתו באצבעו ובהגיונה
		כיוצא בו כתיב במכילתא[318] החדש הזה לכם מלמד שהראהו למשה כזה ראה וקדש הלבנה
		כיוצא בו אתה אומר וזה מעשה המנורה מלמד הראה למשה את המנורה להכינה[319]
		כיוצא בו אתה אומר זאת החיה מלמד שהראה למשה חיה טהורה להתבוננה[320]
		כיוצא בו אתה אומר וזה לכם הטמא מלמד שהראה הקב"ה למשה חיה טמאה לשננה.[321]
	70	הראית סעדיה הפיתומי מה כתבתם[322] הלא עוד כתוב תורת כהנים[323]
		קדשו את החדש בזמנו ונמצאו עדיו זוממין ולא נאמנים
		הלא מקדש קדשוהו בכל פנים
		קדשוהו אנוסים שוגגין מזידין מוטעין הרי זה מקודש אצל הכהנים
		קדשוהו לפני זמנו או לאחר עבורו[324] אין פחות משלשים יום אם לא בראיית החסרונים.[325]
	75	דברו[326] יכול הוא כתורה מקודש תלמוד לומר חדש בתורה
		אין פחות משלשים יום אם לא נראתה לבנה בשמי שפרה[327]
		זה כתוב להם בשפה ברורה
		בכל ענין וענין להחבירה.[328]
		געלה נפשך דברי רבותיך
	80	נוטש משנה ותלמוד חזיתיך
		ועל בעלי מקרא נענעת שפתיך
		סכלות והוללות ירושתך.
		בעלי מקרא הקראים בראיית הירח ישמורו
		ותלמידי מאור עינינו וזוהר עפעפינו מו"ר הענן נב"ת[329] בזה יתפארו
	85	גם תלמידי רבנו בנימין ז"ל בן הרב ר' משה[330] כן ידברו
		וכל רבותיך בראיית הלבנה גמור יגמורו.[331]
		אנה עתה הסבל אשר תדבר
		והירושה[332] אשר בה תתגבר
		וכל פחזותיך אשר תקהיל ותחבר
	90	כמחזיק באזני כלב עובר ומתעבר.[333]

#9		שער ט' (בענין קביעת שני ימים רטש חדש ושני ימים טובים של גלות)
		אתחיל לשאול כל מתי רבבה הרבנים
		הוגי משנה ותלמוד משננים
		מניין תמצאו לכם שני ימים מזומנים
		למקצת ראשי חדשי השנים.
	5	בתורת משה מצאתם זה או בחכמתכם?
		אם זה מצאתם בדעת לבבכם
		מה דבר תשיבו אל אשר בזה ישאל לכם
		ויאמר גם אני מצאתי בדעת לבבי כי ראש חדש הוא יום אחד להקבילכם.
		גם אם תאמרו במקרא מצאנו ככ' "וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי"[334] וזאת ראיה לנו
	10	דעו עתה כי לא יצא זה הדבר משלשה פנים בדעתנו
		אם "ממחרת החדש השני" ישוב אל החדש שלשים[335] כשמוע באזנינו
		זה לא יתכן לא לפניכם ולא לפנינו.[336]
		דרך אופן השני[337] אם יחשוב אדם ברעיוניו
		כי שני הימים כל אחד מהם יקרא חדש בעניניו
	15	נמצאת ממחרת החדש השני כתקוניו
		ושאול אמר גם תמול גם היום בהגיוניו.
		הלא נודע באפס[338] שני הפנים האלה
		כי יום מחרת החדש השני לחדש בִּרְאָיָה מגולה
		כמו "ולצלע המשכן השנית"[339] ולצלע קרשים תמלא
	20	ואין שם משכן שנית בכבוד שדי להפלא.[340]
		ועוד דרך שלישי כן יחייב שאם שני ימים ראש חדש במדעי
		יוּשְׁבַּת כל מנין החדש בהודעי
		והיה שביעי ששי וששי שביעי
		וכן העשירי תשיעי ותשיעי עשירי בהביעי.
	25	זמותי לשאול מסעדיה הפיתומי ולהשפיל גאותו
		נַמְתָּה כי לכל חדש שני ראשים בתחלתו
		כן יצוה שדי בתורתו
		להקדיש יום עשור לחדש בתוך עדתו.
		חשבון זה החדש יום ראשון תקדים תחלה
	30	או מיום השני ובו להתחילה
		או מיום חשבוני השני תמללה[341]
		מה זה תפריד[342] לאשר יאמר בלתי מיום הראשון נתחילה.
		טרף נפשו באפו[343]
		חרב תבוא עליו מפה ומפה
	35	יחשכו כוכבי נשפו[344]
		לא עמד כי ה' הדפו[345]
		יוצא הכל צוה להריעי באחד לחדש השביעי[346]
		וכן אמר: "אך בעשור לחדש השביעי"[347] להודיעי
		אם העשור הוא אחד לְשָׁמְעִי[348]
	40	כן ראש השנה אחד בהריעי.
		ככתוב[349] ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם בתחלתו
		וביום השביעי מקרא קדש לאמתתו[350]
		וגם לא תוסיף ולא תגרע[351] ביום צוותו
		ואיככה שני ימים טובים לכל איש בגלותו.[352]
	45	למה לא ישמרו שני ימים טובים בארץ כנענים[353]
		בני ציון וירושלים אשר בה שוכנים
		והמועדים אינם תלויים במקומות בכל פנים
		כי כמצות שבת ועשור[354] כן מצות שאר המועדים אצל הנבונים.
		מרקו הרמחים לבשו השריונות[355]
	50	הָבֵרוּ לכם[356] חרבות שנונות
		מדוע ראיתי המה חתים מבלי תבונות
		וכל גבוריהם יוכתו בכל פנות.
		נזעקו[357] כרמינו ועל כרמיהם קמשונים
		כסו פניהם חרולים[358] וסלונים
	55	ואם אמרתם ראש החדש הוא יום א' במענים[359]
		והיום הראשון הוא מן החדש הישן בכל שנים
		סרתם מן הדרך, א"כ[360] שמרתם שני ימים טובים
		כי שמתם ימים חולים ימי קדושים ואהובים
		ונמצאו מעשיכם לדבריכם מכזבים
	60	וגם דבריכם למעשיכם מתעבים.
		עושו ובואו אלי כלכם וְאַחְוָתִי[361] שמעו באזניכם
		אם כן האחרון ראשון בחכמתכם
		מה זה תשיבו על[362] אשר יאמר גם ראשון הוא אחרון להכלימכם
		והאמצעי הוא ראשון ואחרון הוא אמצעי להחפיר פניכם.
	65	פתיים יאמינו לכל דברים
		ככ' פתי יאמין לכל דבר[363] לכן מְשָׁכָם סעדיה הפתומי מגששים קישר כמו עורים
		ולא ידעו כי בעולם חכמים חוקרים
		להבין משל ומליצה ולגלות מטמוני מסתרים.
		צופיו עורים כלם הבין לא ידעו
	70	כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו נפשם לא ישבעו
		הוזים שוכבים אוהבי לנום[364] הצאן לא ירעו
		הוי חכמים בעיניהם[365] תעו והתעו.
		קשי פנים וחזקי לב[366]
		רופאי אליל[367] החולה לא ירפאו[368] יגברו בלב ולב
	75	והנשברת לא יחזקו כולם ידקדקו לולב ותפלין לְשַׁלֵּב[369]
		ולא יפחדו לאכל החלב יקרבו אל שאר בשרם ומבקשים שכר כיהושע וכלב.[370]
		רם ונשא צוה לא תוסיפו ולא תגרעו[371]
		והמה כמה מצות יגרעו
		כמו ראיית הירח ומציאת האביב בפיהם לא יביעו
	80	אמרו אין לנו לשמרם ולריק ייגעו.
		שנן הפיתומי כחרב לשונו
		להמשיל משלים במגלת אסתר ובפשרונו[372]
		בעבור שני ימים טובים לשמרם כרצונו
		וה' לא רצה מהתלותיו ויראה קלונו.
	85	תעה באמרו כי יושבי פרזות וחצרים
		מחליפים לשוכני חומות ומבצרים[373]
		ושכח כי מרדכי כתב אל כל היהודים והגרים
		לקים עליהם כאחד שני ימי פורים.[374]

#10		שער י' (בעניין קביעת עצרת בבד"ו והבאור המקובל של "ממחרת השבת")
		תפל אשר תטיח[375] ותבנה
		אני אתוץ ואשנה
		ואשבר את לבך הזונה[376]
		אשר מעם אלהים פונה.
	5	שואף על עפר ארץ דלים[377]
		חבר לצים רועים זוללים[378]
		עוזב מקור מים חיים קרים נוזלים
		לחצוב לו בורות נשברים מים חיים לא מכילים.[379]
		רשע שניו חרוק יחרוק[380]
	10	על גדולים וטובים ומהם בצר לו ערוק יערוק[381]
		פניו יכסו בכלימות ורוק
		כל רואהו ישום עליו וישרוק.
		קלות ראשו מי יזכור
		בעת התפלה שותה שכור
	15	רקים ופוחזים שכור ישכור
		וכל עדתו עכור יעכור[382]
		צפצפו ושקרו וכזבו
		מי יוכל לספר ולכתבו
		און ועמל בקרבו
	20	הכרת פניו ענתה בו.
		פיהו פותח ומניע ראש ומוציא באושים[383]
		חקקי און חקוקיו את הרבים להאשים
		תִּפְלוּת וְנַבְלוּת וְלַצָנוּת וְטִפּוֹשִׁים[384]
		ושקוייו[385] יין ענושים.[386]
	25	עץ חיים תורת י"י מפיו נעדרת
		וסדרי אגדות הם לו עטרת
		ו"שעור קומה"[387] לצבי ולתפארת
		חקוקו[388] סופרת לבעלה מותרת.[389]
		סואן ברעש איפתו[390]
	30	מגוללה בדמים שמלתו[391]
		פושע מבטן קורא לו[392] אבדה תקותו
		וישליך כזית נצתו.[393]
		נפש רשע אִוְּתָה רעות[394]
		ומחשבות סעדיה הפך תבועות[395]
	50	באמרו עצרת ומנחה חדשה בב"דו נקבעות
		ובדברי רבותיו בגה"ז נודעות.[396]
		מתניו עתה אחלחל[397] ואותה אורה[398]
		ורבותיו כלם עמו אזרה
		על מעול וחוץ ממרה
	40	הנה חמתי ואפי עליו יחרה.
		להשיב עליו בראיות כאריות חזקות
		עם דברות נכוחות ומזוקקות
		אחת,[399] כי חג השבועות ומנחה חדשה בכמה לחדש לא נחקקות
		כאשר המועדות אשר בחשבון יום מן החדש נחקקות.
	45	ככתוב[400] וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעותותיכם
		ולא אמר בכמה לחדש כיתר מועדיכם
		להודיע לכל מקהלותיכם
		כי אין חג הקציר יום קבוע מן חדשיכם.
		ידענו עוד כי בשבועותכם זה פתרונו
	50	כי כל מועד יִוָּדַע במנין יום מן החדש בְּעִדָנוֹ[401]
		וחג הקציר יִוָּדַע זמנו
		מן השבועות, ככתוב "שבעה שבועות"[402] ו"חג שבועות"[403] בענינו.
		טעם אחר:[404] דע כי "השבועות" נרשמים
		על שני פנים מְחֻכָּמִים
	55	אחד "שבעה שבועות" להתמים
		והשני "שלשת שבועים ימים".[405]
		חכם לבב ומבין סתרים[406]
		אם יחפוץ לדבר שבועים, ימים עם שבועות נזכרים
		ואם חפץ שבועות, ימים כימי הבריאה ספורים
	60	תמימים וכשרים נאמרים.[407]
		זכרון תְּמִימוֹת[408] במו יצוה
		ונפשו השומע בבאור זה ירוה[409]
		וע"י עבדיו הנביאים[410] באר היטב יחוה
		ולא כאשר סעדיה הפיתומי יתאוה.[411]
	65	וכן אמר: "שבע שבתות תמימות תהיינה"
		לעומת שבעה שבועות להתקינה[412]
		מראש ועד סוף להבינה[413]
		לא תוכל לנוס הנה והנה.
		הראיה השלישית: אמר אל אלים
	70	"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" . . .[414]
		ואין לו "השבת השביעית" בכל מלים
		כי אם שבת בראשית,[415] כדברי חכמים ופלילים.
		דבר רביעי עתה אענדנו
		וגם באגרתי[416] חקוק אחקקנו
	75	יבינו בו חכמים וישפטו בינינו
		וישתו ידיהם על שנינו.
		"גוער בים ויבשהו"[417] אין ים זולתו
		"הנותן בים דרך"[418] הוא הים ים סוף הידוע בה"א הודעתו
		ככה זאת תעודתו "ממחרת השבת"[419] הידוע בהקדמתו[420]
	80	הוא הכתוב לפניו "שבת הוא לה' בכל מושבותיכם"[421] כמצותו.
		בואה אתי ונשפטה יחדו בלא איבה
		וביראת שדי נדבר ברוח נדיבה
		אם ממחרת השבת הוא בתר יומא טבא
		וכן פתרונו אצלך למעצבה.
	85	אתה עתה צריך להביא ראיה ברורה
		כי השבת יום טוב כאשר תדברה
		ואם אין לך ראיה מחוזקת לבארה
		בטל פתרונך ואל אופן חמישי נסורה.
		סוף דבר איכה תאמר ראש הימים הנספרים
	90	מחרת יום טוב, ממנו חמשים יום נספרים
		והלא כתבו וספרתם לכם ממחרת השבת בדבורים
		יום טוב ומועד ממנו נעדרים.[422]
		להשיב ראיה ששית בדברי צחות
		הלא שבע שבתות נָאַם ה' אלהי הרוחות
	95	ואין באחת מהן זכרון יום טוב בכל השיחות
		להודיע כי כלן שבתות מנוחות.[423]
		מאופן שביעי עתה אקבילה
		דע כי כל פתרון אשר תמללה
		אסור לשנותו מאופן הדבר כי אם בְּעִילָּה
	100	ומה ראית דבור "השבת" מבלי כל עילה
		לפתרון יום טוב להעתיק להנחילה.
		ועתה[424] שמעו אחים הנודעים הַפְרֵשׁ המועדים בלי רוח עועים
		אשר ביום מֻוכָּר מן החדש הם נקבעים
		חג המצות בט"ו לחדש ותרועה באחד לחדש ידועים
		וכפור בעשור וסכות בט"ו לחדש וכלם מיום אל יום בימי השבוע נוטעים.[425]
	105	נזכרו בְּכֻלָּם חטאת ועולה
		וחג הקציר הוסיף בו זבחי שלמי קהלה[426]
		ובעבור כן באחד בשבת קבעו יושב תהלה
		עד לא יפול לעולם בשבת המעולה.[427]
		בינותי עוד בדבר תשיעי
	110	שיאמרו כי בששה עשר תחל ובששה בסיון סוף הספירה להתעי[428]
		למה לא אמר מששה עשר לחדש הראשון עד ששי לחדש השלישי ה' רועי
		כי אם ממחרת השבת עד ממחרת השבת שעשועי.
		יהושע בן נון ממחרת הפסח הוא יום חמשה עשר היה כבר[429]
		והנה ככה בט"ו יום לחדש הראשון ממחרת הפסח בתורה נדבר
	115	מי יוכל להשיב על זה הדבר
		נכבדות בו מדובר.
		רצף[430] זה הדבר עתה אבאר
		וכל קנצי[431] זדים עתה אנאר[432]
		ותואנה לכל בעלי ריב לא אשאר
	120	ויגל כמים משפט[433] ובה' אתפאר.
		ויאכלו מעבור הארץ מצאתי
		ממחרת הפסח מצות וקלוי חזיתי[434]
		ומיום אכלם ספירתם בינותי
		ככתוב ולחם וקלי וכרמל בתורתי.[435]
	125	חשוב אם יתחשב כי זה נאמר על תבואת השנה העוברת
		ולא על תבואת השנה הנזכרת
		ככתוב[436] ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא הַנִּכֶּרֶת
		וקלוי לא ימצא חוצה למען ידיחו מזאת השנה עד האחרת
		ידענו עתה כי קלוי חדש היה
	130	ובזו השנה מָן עם ספח אכלו בראיה
		וישבות המן ממחרת ועוד לא נהיה
		עד שתדע כי לא אכלו ישן מתבואה קנויה.
		מליצי רעי הדרך הטוב בחרו
		ובמעגלי יושר דרככם תישרו
	135	ותורת מלככם בכל לב שמרו
		ואתה ה' הגדול והנושא בכל עתה זכורו.

#11		שער יא' (בעניין הכנת האש מע"ש לשבת)
		אדרת סעדיה הפיתומי שדודה
		וחכמתו גדודה
		ומליצה ותבונה וחכמה אבדה
		מן האומר[437] "אשא משלי ואחודה".[438]
	5	בטוי חשמונאי[439] חזיתיהו
		וגם אנכי[440] שאול אשלתיהו
		כלו בנוי על תהו
		הבל הבלים ובהו.
		גשתי לדבר חלקי[441]
	10	קרוב מצדיקי[442] להצדיקי
		בצפוני אמריו בחקי[443]
		ובקנאתי לתורת אל מחוקקי.
		דבר שדי אש לא תבערו
		ושבת בכל מאדכם שמרו
	15	ואל תמרו ואל תסורו
		כי מחלליה בוש יבושו פניהם ויחורו.
		הדלקה על שני פנים
		העשוי ביד מכוננים
		והאחר עשוי מיום ששי לשביעי בתקונים
	20	עד שיהיו הנרות מוכנים.
		והנה חפשתי בכל תבונות
		וחקרתי בכל הגיונות
		ולא מצאתי בין שתי ההכנות
		הפרדת ענינות.
	25	זמותי לכתוב ראיות
		עניינים נכוחים לבריות
		על יסוד התורה בנויות
		להדוף בהן זדים לבור תחתיות.
		חציר וגדיש וקמה[444]
	30	כי תצא עליהם אש ביד רמה
		או בלא דעת תמימה
		ענשם כאחד רשומה.
		טהור עינים[445] רשם לנו מעשה[446]
		נקבל רשומיו ובצלו נחסה
	35	להגיד כי תולדת המעשה מן העושה
		הוא פעלו והוא עמלו והוא העושה.[447]
		יעץ שמשון בנקמת ערלים
		וילכוד שלש מאות שועלים
		וישם בין הזנבות פתילים
	40	וישלחם בכל גבולים.
		כרמי זית וכל קמות
		נשקו באף וחמות
		ונשרפו בלפידים מוּשָׂמוֹת[448]
		בֵּעוּר ושרפה על שמשון נרשמות.
	45	לו יענו וכחש אם יכחשו
		וכלמה לא יחושו ולא יבושו
		ויאמר "וַיַּבְעֶר"[449] מעשי אחר וכן יפרשו
		אשיבם גם על זה ויחרישו.
		מחמת זה הדבר אריב עמם
	50	ואשר קנצם[450] ואכלימם
		ואקרע סגור לבם וּלְחוּמָם[451]
		עד יהיו כאבן דומם.
		נשיקת האש משמעון בגפנים
		תחת פעלו וראשית אליו נשענים
	55	אחרית הפעל למי היא ואין לו שני או ראשונים
		והכתוב אומר ויבער האש על ראשית ואחרונים
		ספונים בתים ספנום[452]
		וקורי עכביש אשר הכינום
		ומכמרת ורשת אשר טמנום
	60	כלם כלא חשיבין חשבנום.
		עתה נודע מדברי אלי
		כי הנולד מן פעלי הוא עמלי
		אין בינו הפרדה לבין מפעלי
		כמאמר ה' צורי וגואלי.
	65	פנה פניתי אל דברו
		אשר צוה צור במאמרו
		לא תבערו אש בשבת להבעירו
		על כלל שני פנים אמרו.
		צור ומלך עולמים
	70	בחר בנו מכל יקומים
		וגלה לנו בתורתו מצות וחקים תמימים
		לא עשה כן לכל עֲמָמִים.[453]
		קלונך סעדיה הפותי אגלה עתה בקהלה
		אסכר פיך מלמללה
	75	דברי תושיה ופלילה
		מגיננו נורא עלילה.
		ראשון ואחרון[454] יריב לעמו
		יחתוף ויסחוף בשצף זעמו
		ויפן ברחמיו אל עולמו
	80	ויעשה עמנו למען שמו.
		שועת בת עמי בכח קולה
		לא די לה כובד עֻלָּהּ
		עד באת גם אתה לסכסך בתוך קהלה
		ולפתותה בחקקי און להמעיד רגלה.
	85	תקות עדת ישראל כלם
		תשועתם ועזרם וְנהוּלָם[455]
		ובנין המקדש והיכל ואולם
		לעכב באת ולהזניחם כצדקיהו וכאחאב אשר מלך אשור קָלָם.[456]

#12		שער יב'[457] (בעניין שליל שהותר בשחיטת אמו ובענין השעור אחד מששים)
		תועה מדרך המשכילים[458]
		להקל חמורות ולהחמיר קלים
		טמאה נגיעה וטמאת מאכלים
		ולהתיר טמא ומרק פגולים.
	5	שעור אחד מששים לְשָׁקְלָה[459]
		ואם מוסיף על ששים מותר לְסָגְּלָה[460]
		וגרציץ[461] התירו לאכלה[462]
		חלוף[463] לא תאכלו כל נבלה.
		ראיות שמונה קצובות[464]
	10	חקוקות וגם חצובות
		בתורת ה' הרוכב בערבות
		גרציץ על אסור כתובות
		קבוע לנו לאכלה[465]
		למען כי כל במה מותרת בשלש אותות להאכילה
	15	מפרסת ושוסעת וגרה להעלה[466]
		וכל בהמה שאין לו מצואים בה פסולה.
		צוה שדי לכל עם קהלי
		גם דבר שני להועילי
		כל רמש אשר הוא חי מותר למאכלי[467]
	20	להורות כי המת אסור על כל ישראלי.
		פירש דבר שלישי אחריו[468]
		"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" בִּחוּרָיו[469]
		ללמד לַכֹּל, בשר אחר שחיטת אמו[470] מותר לנזיריו
		ואיך שחיטת אמו מטהרתו למכשיריו.[471]
	25	עוד דבר רביעי אחוה
		לעות את יעף דבר[472] נפשו ארוה
		להצמית כל חומץ ומעוה
		ושכרי מאת בוראי אקוה.
		סדרי[473] דם עופות וכל בהמות
	30	בכמה מקומות נרשמות
		והאוכל בידים רמות
		הכרת יכרת במהומות.
		נבאר עוד דבר חמישי
		ואצריח בו בפירושי
	35	הלא כל חלב בהמה אסור לעם קודשי[474]
		ואיך חלב גרציצן מותר במדרשי.[475]
		מאופן ששי אותו אבארה
		אותו ואת בנו כתוב בתורה[476]
		והבן הנולד ואשר הוא בבטן הֶהָרָה
	40	שניהם נקראים בנים בשפה ברורה.
		לשתי כלותיה אמרה נעמי
		"הַעוֹד-לִי בָנִים בְּמֵעַי"[477] בני רחומי[478]
		בבטן רצץ יעקב לאדומי[479]
		נסוגו אחור חורפי טעמי.
	45	כשרון[480] דבר שביעי אחבר
		ותקון מצות שדי כל ימי חיי אדבר
		ופני זדים אַכְלִים וחצם אשבר
		ושכר פעולתי משדי אֲשַׂבֵּר.[481]
		יה ה' צוה על ידי משה
	50	דבר מפורש ולא יִנָּשֶׁה[482]
		כי על כל ישראל אסור וגם קשה
		אכילת גיד הנשה.[483]
		טהורים איך יהיו לעולם
		וכל אלה התירם לאכלם[484]
	55	חוקר לב וכליות מבין מעללם
		ישלם להם כפי מדת גמולם.
		חוסן דבר שמיני
		ראיתי להביאו בעניני
		רשום בכתב ובתורה צוה לבונני
	60	ה' עזי ומגיני.
		זמר[485] וכל בהמה טהורה
		טמאתם במותם מבוארה
		גם הנוגע והנושא טמאתם נתבארה
		והאוכל על אחת כמה וכמה לבארה.[486]
	65	ואשר הרשימו זדים
		אחד בששים במדות נמדדים
		ומן הזרוע בְּשַׁלָה הקימו עדים[487]
		אשיבם על זה ויהיו נודדים.
		הכהן יקח החזה עם שוק התרומה
	70	ושאר האיל יבשל בדעת תמימה
		וזרוע וחלה ורקיק על יד הנזיר יונף ביראה ואימה
		ואחר זה זרוע בשלה קדש לכהן תרומה.[488]
		דר בערבות מלך עולמים
		לא הזכיר קדושת הזרוע לכהן להתמים
	75	טרם בשולם ותנופתם הנרשמים[489]
		כי אם בלבד שאר קדושת עולמים.
		גזרה שוה איך גזרתם[490]
		ואם הזרוע בעת בשולה קדש כאשר חשבתם
		מן הקדשים עד השרצים איך הגעתם
	80	ובאיזה ראיה אחד מששים התקנתם.[491]
		בא אחד ואמר א' מארבעים[492]
		ואולי הוא שנים משבעים
		גם אולי ארבעה מתשעים
		הלא כל זה מעשה תעתועים.
	85	אודה לאל חי נצח סלה
		שהבדילנו מן התועים ומדברי שוא ותפלה
		ונפלאות לישראל מתורתו גלה
		וטמאה וטהרה באר להם להסגילה.[493]

#13		שער יג' (בעניין טמאה בגלות והשעורים כעדשה בשרץ וכזית בנבלה)
		אחי, את אליהכם תיראו
		אחי, נירו לכם ניר[494] ומצותיו חקרו
		אחי, נפשותיכם לשחת אל תמסרו
		אור הזרוע וטוב הצפון[495] אל תמכרו.
	5	באור ה' לכו ונלכה[496]
		ונחקור דת קנויה מקדם מעולה נסוכה[497]
		בלב שלם ונפש שפוכה
		אולי תעלה לנו ארוכה.
		גורו לכם מיום נקמה
	10	מיום בוער כתנור באף ובחימה
		יום מלהט זדים ובעלי אשמה
		וכל עושי רשעה כפיתומי מתעה כל האמה.
		דברי שקר ועצה להסתירה
		האומרים אין טמאה בגלות ואין טהרה[498]
	15	וגם כל שאשה עושה לבעלה בטהרה
		נדה עושה לבעלה חוץ מג' אמורה.[499]
		התמכרו לעשות הרע בארץ
		ולהתקין מדות בגזר וחרץ
		באמרם כעדשה מן השרץ[500]
	20	ויחניפו את הארץ ויפרצו פרץ.
		ומזה הדבר עליהם להשיבה
		עדי ידעו הכל עצתם המתועבה
		וכי להתיר השרץ נפשם תאבה
		ובתורה שמו מדה מְחֻוטּבָה.[501]
	25	זעתי[502] ותרגז בטני
		כי חבלי רשעים עִוְּדוּנִי[503]
		וכינוי האורבים ללכדני
		ושדי מרשתם הצילני.
		חנפנים עתה התירו כל שרצים
	30	אם כמדת עדשה טמאה יועצים
		חצי עדשה טהור בפתרון מנאצים
		ויאכלו שרצים כחצי עדשה נחצצים.[504]
		טמאת נבלה כזית התירו
		בכתבם כזית מן הנבלה[505] וקול העבירו
	35	וגם על זה הבנין הכשירו
		מדת חצי זית עד כלה יגמורו.
		יזמו לאסור השרץ והנבלה
		שניהם מותרים באכילה[506]
		ויתירו מקצתם בתחבולה[507]
	40	להתיר הכל לעם סגולה.
		כי אם אמרו השרץ מותר בדברים מפורשים
		לא קבלו מהם דעת קדושים
		אבל נאמנו על אופן מדת עדשים
		למען יצודדו את הנפשים.
	45	למה אמרו נדה עושה לבעלה[508]
		הלא להתיר טמאה כלה
		והכתוב אומר "וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא"[509] ממשקה ועד מאכלה
		והם התירו לְאִישָׁהּ הטהור אפייתה ובשולה.
		מזבובים ועד יתושים ודבורים
	50	התירו לבלע בחורים[510]
		ואמרו לא זה משרצי אדמה בדבורים
		ושכחו "בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ"[511] ואחרו נסוגים וסורים.
		נאמו מי שיתגבר עליו יצרו[512]
		יגלה ממקומו ומעירו
	55	ויתעטף בשחורים כדי אדם לא יכירו
		ויעשה חפצו בהתנכרו.
		סרו מדרך נכוחה
		ועוד חללו שבת מנוחה
		באמרם[513] שואל אדם מחברו כדי יין ושמן למשתה ושמחה
	60	וכן אשה מחברתה ככרות לחם להדיחה.[514]
		עוד אמרו[515] אם אינו מאמינו
		מניח טליתו אצלו בענינו
		ולאחר השבת הוא עושה עמו חשבונו
		ארור מתיר זה בלשונו.
	65	פצו פיהם ויוסיפו למללה[516]
		דליקה אם בשבת נפלה
		מותר שלש סעודות להצילה
		ואומר לאחרים בואו והצילו לכם בתחבולה.
		צוה עזרא הכהן לכל סִיעָתוֹ
	70	וגם לתלמידיו ואנשי מדינתו
		התקינו שוּמִים לשבת מנוחתו
		כדי להוציא רוב תאותו.[517]
		קרן סעדיה תגודע וחכמתו תבולע
		אשר בתשובתו על ענן התגלע[518]
	75	ובבעלי מקרא מלתעותיו יולע[519]
		עתה נפשו בכף הקלע תקולע
		רובו מומו וטנוף גלמו
		בבעלי מקרא ירשימו
		וירא כי לא יוכל למו
	80	על ספר החכם המאור הגדול תפארת סגולת ה' רבנו ענן הריק חרמו.
		שניו יחרוק על רבנו ענן
		כי חציו ברבותיו שנן
		ומיום שנראה בעולם מאור נוגה רבנו ענן
		שדדה אדרתם בְּצַאֲנָן.[520]
	85	תִּרְנָה[521] עתה אשפתי עליו
		וכל חצי אורה אליו
		יפקוד ה' עליו כפרי מעלליו
		ויעשה בו משפט כתוב על תועבותיו ותעתועיו והבלי הבליו.

#14		שער יד' (על אדות אגדות חז"ל)
		תועבות רבותיך גאלה אותם
		ואכתוב עתה מקצתם
		כי כלם מי יוכל לחרותם
		כן[522] תועבות בן כמוך מביש יולדיו ומצמיתם.
	5	שנו בתלמוד למללה
		שלש משמרות הוי הלילה[523]
		על כל משמר ומשמר יושב הקב"ה בזבולה[524]
		ושואג כארי שנ' ה' מציון ישאג[525] להכלילה.[526]
		רמז וסימן לדבר משמרת ראשונה
	10	חמור נוער שניה כלבים צועקים ברנה
		שלישית תינוק יונק משדי אמו להתעדנה
		ואשה מספרת עם בעלה ברננה.
		קול[527] רב יצחק בר שמואל בר מרתא[528]
		משמיה דרב[529] כל הלילה שלש משמרות היתה
	15	על כל משמר ומשמר יושב הקב"ה בזבולה ובוכה על גלותה
		ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי בני אל כל מדינתא.[530]
		צרח יוחנן משם ר' יוסף[531] מלמדהו
		מנין לנו שהקב"ה מתפלל תפלתהו
		אמר ליה דכתיב בבית תפלתי[532] בבית תפלתם לא כתבוהו[533]
	20	אמר ליה ומה מצלי יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי[534] ויהדפוהו.[535]
		פעם אחת נכנסתי לבית קדש הקדשים להקטיר קטרת,[536] נאם ישמעאל
		וראיתי את אכתריאל[537]
		יה ה' צבאות ואמר ברכני[538] בני ישמעאל
		האומר זה וכל מי שמאמינו ארור הוא לאלהי ישראל.
	25	ענה ישמעאל לפניו ואמר רבון על העולמים
		יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך הזועמים
		והתנהג עם בניך במדת הרחמים
		אמר ר' ישמעאל ונענע לי ראשו להתמים.[539]
		שפת רשעים מביעים דברי עתק תאבד ותכרת
	30	כשנכנס ישמעאל הנער[540] תחת כסא הכבוד לשרת
		הקב"ה מחזקו בטוב פנים וכל מלאכי השרת
		עומדים לפניו והוא עומד מלמעלה מי שהוא מאמין בזה שמו יכרת.
		נאמו עוד שהקב"ה קושר תפילין וטוטפו[541]
		וגם שם ישראל חקוק על צניפו
	35	ושם יעקב חקוק על חפו[542]
		כל אלה אמרו להקציפו.
		מללו על ר' ישמעאל ועקיבה
		כי שניהם עלו לשמי ערבה[543]
		דבריהם אסורים להקשיבה
	40	הלא שלמה החכם "מי עלה שמים"[544] ניבא.
		לגן עדן יבוא הקב"ה לשמוח עם קהלהו
		וישתה וירקד בסעודות עם מחנהו
		ויאמר הרי אני כיוצא בהם ובא עמכם[545] שנא' אכלו רעים שתו ושכרו דודיהו[546]
		הוי לאומרים כאלה הם הם מגשימיהו.[547]
	45	כל[548] תועבת רבותיך שבספר רזים[549]
		ובספר שם בן נח[550] נרמזים
		מתי היו אלה יודעים אותו ולועזים[551]
		עד אשר התקנתם ספרים נמאסים ונבזים.
		יזכרו בהם דברים קשים
	50	להחטיא את ישראל ולהאשים
		כי באלו השמות המפורשים
		מכניסים אהבת אנשים בלב נשים.[552]
		טפשות מלות[553] מאלה השמות יאמרו
		כי יישרו ויחכימו בני אדם וּמַנְדְּעָא[554] יבשרו
	55	ומימי ימים לגזרים יגזרו
		וקבוץ השדים רחוקה מאד יְקַצְּרוּ.[555]
		חפצו לכתוב קמיעים[556] מעשה אמורי לאהבה
		יצוו להביא תרנגול לבן להקטיר בלהבה
		וכן דם תור ומוח שור שחור בהם לכתבה
	60	וראש כל שחור להתעיבה.
		זרם מי מעין ויין ישן
		להנסיך נסך ולהתעשן
		ונמר לבן להשליך לכבשן
		למען יאמנו דבריהם ופירושן.
	65	ועוד אמרו בלחשינו ירפאו חולים
		ומכות אנושות נחבש במלולים[557]
		ונחשים ואריות ודובים ושועלים
		נניס בלחשנו בכל גבולים.
		השמש נשמיהו חשוכה[558]
	70	וירח עומד ולא יְסוּכֶּה[559]
		ונשתיק גלים עת לא יזוכה
		ונהלך על האש ובשרנו לא יוכאב ויוכה.
		דבר אחר יאמרו שונים
		קטן וגדול האדונים
	75	ובשמים שניהם שוכנים[560]
		וזה באותיו דר' עקיבה משננים.[561]
		גודל התועבות האלה אשר ספרנו
		אם ישמעו בני נכר הלא יסקלונו
		וישחקו עלינו ויבזו אותנו
	80	הוי רועי האלילי איה איפה פיך אשר חרפת לנו.
		באמרך בעלי מקרא חדשים
		ורבותינו הישנים הם קדושים
		אם בעלי התועבות האלה וכאלה מקודשים
		סיסרא והמן וזולתם בגן עדן נפושים.
	85	אזכיר עתה שעור קומה[562]
		אשר לא בושו לכתוב בעלי אשמה
		ואפרש כל אבר ומדה ורשימה
		מפי מטטרון מחכמתם הנרשמה.[563]

#15		שער טו' (על אדות ההגשמה שנמצאת באותיות דר' עקיבא, היכלות, ושעור קומה)
		את מי חרפת במליך[564]
		ואת מי גדפת ברום קולך
		נחמסו עקביך ונגלו שוליך[565]
		וחרפותיך אשימם עליך.[566]
	5	במשל ימשילו דבר נעים
		לולי נוצרים תועים ומשוגעים
		הרימו צלמיהם על ראש רומח להרעים[567]
		חרפות אדונימו לעיני הכל נודעים.[568]
		גם לולי התגרית בנבונים
	10	לא גילינו תועבת רבותיך הצפונים
		אך עבד מביש מבזה אדוניו בבזיונים
		כאשר יאמר משל הקדמונים.[569]
		דבת רבותיך ישמעאל ועקיבא חברו
		שנתחברו יחדו על דבר שדי להסתירו
	15	ושניהם אמרו כי עלו לחזות זיו שדי יוצרם ותארו[570]
		אמר לך ישמעאל כמה שעורו.
		הוי עליהם בעת פקודתם יבושו
		הם וכל שדבריהם יפרושו
		ונשאו עונם כעון הדורש וחשך יפגושו
	20	אִשָּׁם לא תכבה ורמה ותולעה מבשרם לא ימושו.
		והנני עתה אפרש שעורו השעור
		וזכרון שמות האברים הכעור[571]
		וישמעאל להתחכמות לו כי מזכירם[572] מאוד נעור
		וככה יהיה ריק וגם נעור.
	25	זה תחלת השעור אשר שער לו מטטרון[573]
		פרסות רגליו מלא העולם[574] בלא יתרון
		שנ' השמים כסאי והארץ הדום רגלי[575] בלי חסרון
		מי שמע כזאת מי ראה כאלה הדברים מוטבעים בעורון.
		חשבו להזכיר לו רגלים כרגלי אנשי אדמה
	30	ויעתירו עליו כי יש לו פרסאות כבהמה
		גובה פרסותיו שלש רבבות פרסאות[576] רשומה
		אוי לו לפותי[577] מיום הדין ונקמה.
		טהור עינים הוא משגבנו
		אחד ואין כערכו מגיננו
	35	ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לאלהינו
		כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים[578] לבוראנו.
		יביע ישמעאל בצפצוף קולו
		מכף רגליו ועד קרסוליו אלף רבבות וחמשת אלפים פרסאות כללו
		לא יאבה ה' סלוח לו
	40	לפותי שלא הבין מלולו.
		כל גובה קרסוליו ועד ארכובותיו
		תשע אלפים רבבות ברבבותיו
		וחמשת אלפים ומאתים פרסאות[579] להתמים מדותיו
		ארור שמו של פותי ימחה שמו מקהלותיו.
	45	לענות כדבר הזה מי שמע מיום היותו
		עוד נאם מארכובותיו ועד ירכתו
		שנים עשר אלף רבבות מדתו
		ואלף פרסאות[580] עד תומתו.
		מירכתו ועד צוארו יש מידו
	50	ארבעה ועשרים אלף רבבות מדדו
		ושני אלפים פרסאות[581] הצמידו
		אוי לו לפותי המזיד בבגדו.
		נבלה אמר הפותי נמלאו פניו קלון פעמים רבות
		פיומי מה תוכל לדבר באלה הדברים [נדיבות?]
	55	שים ידך על פיך ועל שם הקראים אל תדבר כי אם בטובות
		פן ידקרוך בחרבותיהם מכל סביבות.
		שנואים וכופרים דוברי נפלאות
		על אל אלים ידברו נוראות
		צוארו שלשת אלפי רבבות וחמשת אלפי פרסאות[582]
	60	דבר שלא יכשר לאמרו לא יהיה ולא יאות.
		עגול ראשו שלש מאות שיעורו
		ושלשת אלפים פרסאות[583] עם כל שערו
		ארור שמו של פותי אשר אמרו
		בזדון דברו הוגו דברי שקר והוגו.
	65	פערו פיהם לדבר תהפוכות
		שתו בשמים פיהם למלל לצד עילאה אלהי מערכות
		ואמרו זקנו יש לו רבוא אלף ושמנה מאוד פרסאות[584] בתהלוכות
		. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
		צורת פניו ומראות הלסתות
	70	כדמות אדם הם נערכות ונחרתות
		ומלאכים סובבים כסאו בעלי אותות
		וגויתו כתרשיש וזיו מבהיק ונורא[585] מאלו הלסתות.
		קומת לשונו מסוף העולם ועד סופו[586] להתמים
		שנ' מגיד דבריו ליעקב[587] ולא לכל העמים
	75	אוי לו לפותי יהלוך עליו אימים
		ושאף חילו צמים.[588]
		רוחב מצחו[589] ארבעת אלפים רבבות
		ושמונת אלפים פרסאות בתהלוכות משולבות
		וזיו המצח שלו כלהב שביבות
	80	וכאש להבות.
		שָׁחוֹר שֶׁבְּעֵין ימינו
		רבוא ואלף וחמש מאות פרסאות בנינו
		וכן עין שמאלית במנינו
		אוי לו לפותי כהה תכהה עין ימינו ושמאלו בזדונו.
	85	תכלת הלובן שֶׁבִּשְׁתֵּי עיניו[590]
		שתי רבבות ברעיוניו
		ושני אלפים פרסאות בשנוניו
		ארור הפותי ועל מְסַיְּעָיו כמריו וכהניו.

#16		שער טז' (על אדות ההגשמה - המשך)
		תכלית השיעורין אזכיר
		ופי חכמים אאלים ואסכיר
		הוי הכופר ביוצרו ויחודו לא יזכיר
		הנני משקהו כוס התרעלה ואותו אשכיר.
	5	שרירותך בוראך להתוות
		בספר בלהות כל היום רושם הוות
		ולשונך תדריך במקומך ליושבי קצוות
		עתה אגלה דרכיך הנעוות.
		רקים ופוחזים ובוגדים
	10	קדוש ישראל התוו מזידים
		גם אמר מִשֶּׁכֶם ימינו עד שכם שמאלו מדודים
		אלפי רבבות פרסאות[591] אותות בדים.
		קלס ולעג מי יספר
		לולי בקשתי פניהם להחפיר ולהכלים פני הכופר
	15	ולהודיע כי כל מאמין בזה ברית יפר
		ובזבח ובמנחה עונו לא יתכפר.
		צָרֵי התעודה להתעות סגולים
		אמרו זרוע ימינו שנים עשר אלפי רבבות פרסאות[592] מוגבלים
		וכן של שמאל וזרועותיו כפולים
	20	ארור הפותי לאלהי אלים.
		פרסאות אצבעות ידיו מספרים
		חמשה עשר אלפי רבבות מדברים
		היו להם בקבלה מחוברים
		ארור הפותי ימחה שמו לדורי דורים.
	25	עוד שלשה אלפים רבבות פרסאות[593] נאמרות
		לכל אצבע ואצבע היו חסרות ויתרות
		מי שמע כאלה הנזכרות
		עברות נעכרות מחוברות.
		סרו ויבגדו מכל עובדי אלילים
	30	כפות ידיו ארבע אלפי רבבות פרסאות כלולים
		ארור הפותי וכל אוהביו כמוהו נכשלים
		בהבל הבלים מהבילים.
		נאם ישמעאל ומטטרון הרימו קולם
		אצבעות רגליו ומדות רגליו כלם
	35	עשרת אלפי רבבות פרסאות כללם
		ארור הפותי ימחה שמו מן העולם.
		מדותם שני אלפי רבבות[594] קבע
		מדת כל אצבע ואצבע
		אמרו לפיכך הראה גדולות גבורות משם של ארבע
	40	וכל שאינו חותם בפסוק הזה שוגה[595] ובשחת נטבע.
		לא עוד אמרו[596] היודע רז זה
		מובטח לו שהוא בן העולם הבא ויוצרו יחזה
		וינצל מדינה של גהינם ובשרו לא ירזה
		ארור הפותי בְבָא וּבָזֶה האומר כזה.
	45	כל פרסה ופרסה זה שיעורן
		שמנה מילין כל מספרן.
		וכל מיל ארבעת אלפים אמה לשעורן
		ואמה ארבע זרתות בזרת של יוצרן.
		יעידו להביא ראיה על שקרן כי יאמרו זרת שלו מסוף העולם ועד סופו[597] באורם
	50	שנאמר מי מדד בשעלו מים לנערם
		ושמים בזרת תכן[598] לפארם
		ארור המאמין להבליהם מנודה ומחורם.
		טפל ר' נתן תלמידו של ר' ישמעאל
		ובא להוסיף על שקר רבו והואל
	55	אף חוטם, מטטרון נתן לו משה מימין ומשמאל[599]
		ללמד דורש ושואל.
		חשבון רחבו כגובה הצואר כתבו
		מן השכם באורך החוטם[600] חשבו
		ואורך החוטם כאורך אצבע קטנה סימן הרבו
	60	ימח שמם מספר החיים ועם עדת צדיקים אל יכתבו.
		זלעפה אחזתני מרשעים
		הכופרים ותועים ומתעים
		גובה השפה כחצי עגול הראש מודיעים
		הבל המה מעשה תעתועים.
	65	וכן כל מדת האדם[601] בתיכונה
		גובה שפתו העליונה
		יותר מאד מן התחתונה[602]
		וראייה על זה לחייו כערוגות הבושם[603] שפתותיו שושנה.
		האומר מצאתי חכמה
	70	ודעת ותבונה וכל תעלומה
		בחכמת רבותיך הרשומה
		איננו רואך מוצא כי אם בושה וכלימה.[604]
		דמות התמונה אשר חקקתם
		והשעור אשר בו התפארתם
	75	ורוב התועבות אשר בחרתם
		אתמים להודיע ליראי ה' התועבות אשר בתלמוד לבושת פניכם התעבתם.
		גבותיו כמדת עיניו[605] מַדֹּתֶם[606]
		גובה אזניו כגובה מצחו אמרתם
		האומר אלה והמאמין בו תהי נְשַׁמָּה ושממה טירתם[607]
	80	ויזכר אלהים עון אבותם.
		בכן כל השעור כלו בחשבן
		ריבוא[608] רבבות אלפי פרסאות גבהו כל שכן[609]
		ואלף אלפי אלפים פרסאות רחבו בהקציבן
		סיימו השעור להבעיר שביבן.
	85	אמר ר' ישמעאל הפושע
		כשאמרתי זה השעור לפני ר' עקיבא אמר לי כל היודע
		שעור קומתו של יוצר בראשית יושע
		ולפני צורות ישתעשע.[610]

#17		שער יז' (על אדות ההגשמה - המשך)
		אזי אמרו אנשים כופרים
		באחרית אלו השעורים[611]
		כאשר חפץ הקב"ה לגלות רז הזה[612] ואלו הדברים המכוערים
		קשה היה על שרי מעלה והיו מְצֵרִים.[613]
	5	בא נער של הקב"ה והוא חונך בן ירד אהובו[614]
		וכך בתוכחותיו השיבו.[615]
		רז זה אל תוציא מבית גנזיך לכתבו
		וסתר גדול אל תוציא מאוצרותיך להשתמש בו.
		גְּעַל בשר ודם ואל תהדרו כמונו
	10	ואל תדמה אותו בשאו כאשר בשתנו[616]
		תשמע צעקתינו תקב תוכחותינו
		עזוב[617] אדם יגע בתורה ולא ידמה לנו.
		די לו גורל תורתו
		ואם רוצה אתה לזכותו
	15	הוסף לו מוצלב לענותו[618]
		ואל תגלה השעור מפני טמאתו.[619]
		השיבו צור שמעתי מה לך
		אַל אהובי יצר לך
		ואל יקשה עליך הדבר הזה ואל תרים קולך
	20	שרז זה אני מרחיקו מאצלך.
		וסתר זה אני מוציאו מאוצרותי
		לא עלה עלי דעתי לתתו למחנותי
		לא למלאכי השרת ולא לכל צבאותי
		אלא לישמעאל בני שומר מדותי.
	25	זרע אהרון הוא מבני בתים[620] גדולים
		וקבל על נפשו שיהרג מעובדי אלילים
		ועל ידו אני מגלהו שיזכו בו ישראלים
		ואל יחר אפך כי הוא גדול ממשרתי הגדולים.
		חשוב זרע אהובי כי משרתי לא בראתי להם
	30	לא יצר רע ולא יצר טוב ולא תחרות ביניהם[621]
		ואין גניבה ואין גזל בכפיהם
		ולישמעאל[622] בראתי כל אלה מהם.
		טהור והוא ומשרתיו טהורין
		בחור הוא וכן הן בחורין
	35	ישר הוא וכמוהו הן ישרין
		והוא גדול מכל קדישין ועירין.
		יעץ נער חנוך אהוב על מלאכי השרת כלם
		שלא יוסיפו עוד מלולם
		ואל י שאו על הקב"ה עוד קולם ונטל רשותו ממלכו של עולם[623]
	40	ונמצא יכפר לבדו ר' ישמעאל בהלולם.[624]
		כמה מריבה הריבו על צורם
		מלאכי שרת במאמרם
		על גלוי השעורים ובאורם
		עד צעק הצור וגער בהם בקול רם.
	45	לא די לכם חלקתם עלי ורבבם עמי
		בעבור התורה אשר תתי לעמי
		עד אשר הרגתי מכם בזעמי
		החרישו ממני ואם לא אשמידכם בקומי.
		מתוך שראוהו כועס בכעס
	50	אמרו אחד לאחר מה נעש
		וירצוהו בדברים ואמרו לא אל תעש
		ואל תגלה רז זה למטונף בכל מעש.
		נתירא מאד שיהיה[625] הקטן כגדול בחכמה
		והכסיל כחכם בדעת ומזמה
	55	והנה הם נמשלים כבהמה
		זו תהיה תשובת עבדיו ומתך אימה.
		שׂם פניו צורם להשיב אליהם דברי נחומים[626]
		אַל משרתי אַל עבדי אַל תרבות תרעומים
		שרז זה אינני מגלה לעמי עדי יהיו מחוכמים
	60	ומימות משה ועד עכשיו לא מסרתיו לכל יקומים
		ולכן היו דברי תורתי באזניהם כנחשת וברזל ודתי לא מקיימים.
		עד הכיתי אותם ורגזו ההרים
		ותהי נבלתם כסוחה נגד כל עוברים
		באיזה מקום מזה אנחמנו וארצנו להכתירו בכתרים
	65	ראיתי כסף עמי בעולם עד לא שעורים.
		פניתי והנה זהב לעמי
		וגם זהב מלא עולמי
		מרגליות ואבנים יקרות והם נמצאים בעמי
		לתת כבוד לשמי.
	70	צפיתי חטים ודבש בעולם
		ויין ושמן ומעדנים כלם
		אבל מה הוא חסר בעולם
		רז זה וסתר זה אשר הוא מהכל נעלם
		אגלנו לבני ואפרש דגלם.
	75	קבלו עליהם מיד מלאכי השרת תשובתו
		והלכו כל אחד מהם לעבודתו
		ןהקב"ה יושב עם הנער חנוך באהבתו
		חלילה לנו לאמר כאמרתו.
		רבות תוכחות היו בין ישראל ובין צורם[627] אמרו
	80	עד צורם השיבם כי אתם לא יפה עשיתם גמרו
		ואני לא עשיתי יפה דברו
		אתם החלותם וקלקלתם עלי בינו זכורו.
		שבתי אני וכעסתי עליכם
		ועתה קבלתי עלי תוכחותיכם
	85	כי עוד רבים עלי דבריכם
		ואני נותן גמולכם סודי הצפון כתאותכם.
		תהיו אתם שמחים[628]
		ומשרתי עצובים ונאנחים
		כי רז זה אחד מהרזים הנכוחים
	90	וגודלי עולם ימותו בראותם בו פוצחים.
		סוף כל דבר שמעו אחים ישרים
		כי פירוש כופר הכופרים
		הוא אסור באסורים
		וכל איש ירא ה' החרד על דברו יכין לבו לקנא קנאת יוצרו במישרים
	95	למדנו זה מדברי אדוננו משה רבנו
		אמר פרעה מי ה'[629] ואנחנו נפרש כפינו
		וגם סנחריב אמר כי יציל ה' את ירושלים[630] מידינו
		וכה נבוכדנאצר וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי[631] ראינו.
		מאמר אלו ואלו מדה אחת
	100	ועליהם אמרנו על אופן תוכחת
		להוכיח כי כל המאמין בם יפול בשחת
		וחבלים יסובו לפותי מקור משחת.
		וסעדיה פיומי אם יכתוב בזה תשובות
		יודע אני תשובותיו המתועבות
	105	ואם העתיקו ממנו תשובות משולבות
		ידעתי כי הכל מעשי ידיו וכי שגגותיו מרובבות.
		נָשְׁתָה גבורתם אוי על פותי ובוש לא בושים
		הנני עליו להחרימו לצדק קויתי ויעש באושים
		רואיו אליו ישגיחו ויהיו מזדעזעים ורועשים
	110	. . . . . . . . .
		ברוך תמים דעים
		שהבדילנו מן התועים
		ונתן לנו תורתו שעשועים
		וחיי עולם לעמו הנעים.
	115	ירחם עמו הנאדר בגבורותיו
		ויחיש לנו נעם בשורותיו
		ויבנה ביתו וישכלל חומותיו
		כנם בצורת הבית בתורותיו.
		רצפה ואולם וחצרות
	120	ושתי לשכות האמורות
		אשר ביופי ונאי נהדרות
		וגדרת הגינה[632] גבים ושדרות.[633]
		ואולם והיכל המפורשים
		יפדה מצרימו חבושים
	125	ובני צדוק הכהנים הקדושים
		אשר שמרו את משמרת התורה אל ה' הנגשים.
		חגים וזבחים וכל קרבנות
		יקריבו בשירים וזמירות ונגינות
		והלוים בשרותם קול אחד הוגים ברננות
	130	ושרים כחוללים כל מעינות.[634]
		ישיב שבות אהלי יהודה וישראל כבתחלה
		ויהיו לאחדים ולא יחצו עוד לשני גוים גוי אחד עם סגולה
		ונבנתה העיר על תלה
		ויקיים הנני מרביץ בפוך אבניך[635] נורא עלילה
	135	מלך ביפיו תחזינה עינינו
		ואליהו התשבי נביאנו
		וישיב לב אבות על בנים בימינו
		ולב בנים על אבותם לתורת ה' תמימה תורה אחת היא לכלנו כקדמותינו
		אמן, כה יעשה ה'
		ברוך ה' לעולם אמן ואמן

---

[1] עד"הכ "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" (משלי ה, ד), ומפני החרוז נשתנה סדר התיבות.

[2] נרדף ל"אפודים", עי' מלון בן יהודה ח"א עמ' 435.

[3] ואקנא לבני יהודה מלשון "אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת" (איוב לא, לו).

[4] מלשון "וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ" (יחזקאל טז, י).

[5] עי' (קהלת ז, טו).

[6] כפל לשון תחת "ארחי", "מרדכי", וכוונת הבית היא: כל ימי חיי דרשת ללמוד וללמד ולסקל אבן מן הדרך.

[7] רומז למצים, עי' מבוא הע' 29.

[8] ר"ל דרכי התורה ששמה תושיה (עי' פרקי דר"א פ"ג).

[9] עי' (דברי הימים א ד, יח).

[10] עי' (ישעיה כח, ז).

[11] עי' (איכה ב, ד). ואולי צ"ל "דרך קסתו" בדרך מליצה.

[12] בזה אולי מכוין נגד ספר הגלוי שנכתב עברית וערבית. עי' ג"כ מבוא הע' 12.

[13] מלשון: " נְתִיבֹתַי עִוָּה" (איכה ג, ט).

[14] ר"ל ספר תורה עי' (ישעיה ח, כ).

[15] פי' כפולה בשתי לשונות עברית וערבית, מלשון "וְיִהְיוּ תֹאֲמִם, מִלְּמַטָּה" (שמות כו, כד).

^[16] בני דומה הוא כנוי להערבים שמתיחסים על משחת ישמעאל ודומה הוא אחד מבני ישמעאל (בראשית כה, טו).

^[17] מלשון: "פִּתִּיתַנִי יְהֹוָה וָאֶפָּת" (ירמיה כ, ז), ור"ל כתב בספריו שבהם מפתה את העולם.

[18] עי' (בראשית כא, ז).

[19] מלשון: "לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם" (ויקרא ה, ד).

[20] מלשון: "אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג).

[21] כלומר, לעם שרצה בו.

[22] כלומר, תורה שבעל פה.

[23] "נכתמים" בסגנון הקראים הוא כמו רשומים, עי' מלון בן יהודה ערך "כתם".

[24] זרע תמימים הוא כנוי לישראל.

[25] פירסט (בליטבל. שנה ז' עמ' 165) מנקד "לְהָשִיבָהּ" במפיק ה"א, וכן "וּלְשֹוּמָה" ומעיר (הע' 15) שהמעתיק שכתב ולשומי" (וכן הוא בד' כתבי היד) טעה בחקי הדקדוק. ואני אינני מסכים לא לדברי פירסט ולא לנוסח כתבי היד. "ולשומי" איננו נגד חקי הדקדוק, כי פירושו הוא "אני אשים". ואולם הכוונה הנכונה היא: שרוחי יעצה אותי להשיב על זה ולכתוב אגרת ולשום את האגרת בין עדתי. הה"א של "להשיבה" וכן זו של "ולשומה" היא ה"א נוספת לתפארת הלשון, כמו: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ" (ישעיה א, כה), "וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו" (בראשית מד, כא).

[26] הנושא של "יחקרוה" ושל "יתעו" הוא "עדתי", וכן מצינו: "וַעֲדַת עָרִיצִים, בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי" (תהלים פו, יד). בליטבל. (שם) מנוקד בטעות "יַתְעוּ", כי לפי זה חסר הנושא מן המאמר.

[27] מלשון: "וְשָׁם, חֶבְיוֹן עֻזֹּה" (חבקוק ג, ד), ור"ל שלא יתעו בענין שהוא סתום ונעלם מהם.

[28] מלשון: "יוֹם בְּשֹׂרָה" (מלכים ב ז, ט). בליטבל, (שם) מנוקד בטעות: בְּשֹוּרוֹתָיו".

[29] עדה"כ: "מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ" (דברים לג, ב).

[30] עדת שושנה הוא כינוי לקראים, וכן ג"כ להלן שער ה' אות ה"א "וחבל דברי שושנים" ושער וי"ו אות בי"ת: "ללכת בדרך השושנים". ועי' על זה לקוטי קדמוניות עמ' כ"א ובהע' 3.

[31] ר"ל כופרים, מלשון: "כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק" (ישעיה כד, ה).

[32] מלשון: "פַּלַּג לְשׁוֹנָם" (תהלים נה, י). ור"ל כל בני ישראל המאמינים והכופרים, אעפ"י שהם נבלדים בדעותיהם ומפוזרים בכל ירכתי עולם, בכל זאת יעידו על אמתת תורה שבכתב.

[33] כלומר, בכל עדת ישראל.

[34] ר"ל מבלי שיתאונן איש על העדות הזאת.

[35] לא יכחשו, מלשון: "פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ" (דברים לב, כז)

[36] פיתום הוא כינוי ל"פאיום" עיר מולדתו של רס"ג, וכן מצינו שר"י ן' גנאח מכנה את רסב"ג בשם "ראש הישיבה הפיתומי" (ס' הרקמה שער ט"ו) ורס"ג בעצמו בתרגומו הערבי ל(שמות א, יא) מתרגם שם המקום פיתום בשם פיום. עי' ג"כ בהקדמה לפירוש רס"ג על ברכות שי"ל ע"י הרב ש.א. ווערטהיימער (ירושלים תרפ"ז) עמ' ז' והע' ו.

[37] ר"ל עכשיו אני נותן טעם שני נגד המשנה.

[38] כלומר, התשובה על הטעם הזה.

[39] משובח ומקושט.

[40] נ"ל שצ"ל: "ומפיהם העידו על נפשם כי הכעיסו", ור"ל הם בעצמם, באמרם שהקבלה היא תורה שבעל פה, מודים שעשו שלא כדין בכתבם את התורה הזאת.

[41] זו היא הראיה השלישית נגד המשנה.

[42] לפי בעל ארח צדיקים (י"ט, ע"א) היה ענן הראשון שכנה את הקראים בשם "בעלי מקרא", משום שפנת דתם בנויה על יסודות מקראי קדש.

[43] רומז לששה סדרי משנה.

[44] כלומר משמנים ודורות מאוחרים.

[45] מלשון: "וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" (במדבר כג, ט).

[46] עי' (תהלים קיט, צו).

[47] עי' (תהלים ג, ט).

[48] פיסרט העיר (ליטבל. עמ' 241-213 העמ' 12) שכונת סלמון בן ירוחים היה שכבר קדמוהו קראים אחרים להתוכח עם הרבנים וביחס אליהם הוא צעיר לימים, אבל דחק את עצמו לפרש כן מפני שחשב שסב"י היה זקן מסעדיה.

[49] בצדק משער פירסט (שם, הע' 13) שהנוסח המקורי היה "לולי הכניס עצמו", ושלש התיבות: "הזד הזה סעדיה" נוספו על הגליון ונכנסו אח"כ אל תוך המאמר, כי הנוסח הקצר יותר מתאים בארכן לארך החרוזים האחרים.

[50] ר"ל שהוא שב עכשיו לחזק הטעם הראשון שנתן נגד המשנה לעיל בשער א' בית 16-13.

[51] שמוש פיטני על משקל פעלון וישנן הרבה דוגמאות משמוש זה בספרות הפיטנים.

[52] (משלי טז, א).

[53] נ"ל שצ"ל "בְּעִיּוּנִי" כלומר קראתי בהם בעיון.

[54] כלומר הם בטלים ומבוטלים, מלשון: "שוברת כתובתה ויוצאה" (סוטה א', ה') וכן אמר ג"כ יפת בן עלי הלוי בשירו נגד יעקב בן שמואל העקש: "מה עזרת לשבור חמורים" (ל"ק-נספחים 21), כלומר מה עזרת לבטל החומרות.

[55] סגנון הבית הזה וכונתו היו יותר משבחים לו היינו מנסחים כך: "והבטתי בהם מאד בעיוני והם שבורים מאד בעיני.

[56] ר"ל שההלכות שבמשנה אינן לפי ההגיון וגם לא נתנו מסיני כתורת משה.

[57] פי' נָאַמְתִּי, אמרתי.

[58] כלומר האוסר או המתיר.

[59] עד"הכ "וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ" (ישעיה נג, ח), והה"א של "לשוחחה" היא נוספת לתפארת הלשון.

[60] מלשון חז"ל: "תא אגמרך מילי דעלמא" (פסחים קי"ג, ע"א), ור"ל לפעמים החכמים אינם מסכימים לא עם אחד ולא עם השני.

[61] ר"ל מכיון שהחכמים חולקים זה על זה הריאפשר שאם הוא היה ביניהם לא היה מסכים לא עם זה ולא עם זה.

[62] מלשון שקלא וטריא.

[63] פירסט (שם, העמ' 25) משער שצ"ל: "הִכְרַתִּי", ול"נ שיותר טוב לנסח: "הַיפַרְתִּי", ור"ל כל מה שחז"ל חברו יחד היה הוא מפריד ביניהם ע"י שקלא וטריא.

[64] היו"ד של "משקלי" איננו סימן לכנוי יחיד מדבר בעדו אלא הוא יו"ד היחס, כלומר בפלס של משקל, ואעפ"י ש"פלס" ו"משקל" הם שני שמות נרדפים בכל זאת מפני החרוז השתמש באחד כתואר לשני.

[65] פירסט (שם, עמ' 216-215 העמ' 27) משער בצדק כי צ"ל: "כי לא רבה חלוקה בינם לביני", ורצון המחבר לומר שאין הבדל גדול בינו ובין חז"ל, בעיניו הוא חשוב הוא כאחד מחז"ל.

[66] (תהלים קיט, ע).

[67] רומז לספר הגלוי, עי' על זה במבוא.

[68] כלומר שהמשנה חשובה כתורת משה.

[69] דעה זו שהמשנה נכתבה כדי שלא תשתכח נמצאה בספר הגלוי. עי' על זה במבוא ועי' דרשת חז"ל (גיטין ס', ע"א) על הפסוק "עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה-- הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו).

[70] ר"ל אם ראוי לאנשים כמונו, שאין בנו רוח קדש, להעתיק תורה שבע"פ ולעשות אותה תורה שבכתב, למה לא יכשר לנו לעשות תורה שבכתב לתורה שבע"פ.

[71] כלומר אם תאמר שהתורה שבע"פ החלה בימי עזרא והנביאים.

[72] (איוב לג, לג).

[73] (תהלים יט, ח).

[74] כלומר אם תורת משה תמימה היא איזה תועלת תצא לנו ממה שכתוב במשנה?

[75] ר"ל אפילו אם נאמר שהתלמוד בא לנו מן משה איזה תועלת תצא לנו ממה שמצינו בדברי חז"ל פירושים שונים בד"ה "דבר אחד" ג' וד' פעמים?

[76] כלומר בראשונה אומרים פתרון מאמר פלוני וכן וכן הוא, ואחר כך יפרשהו ב"דבר אחר".

[77] נ"ל שצ"ל "בדבר אחר", כלומר מה שחז"ל השתמשו בבטוי "דבר אחר" לתת פירושים שונים למאמר אחד גרם שהתורה שבע"פ נפלה ולא תקום.

[78] החרוז הזה מובא ע"י Johannes Meyer במבוא לסדר עולם שהו"ל (Amst, 1699) עמ' 187.

[79] מלשון "וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא" (דניאל י, ז).

[80] (איוב ל, יד).

[81] עי' (איוב ט, לב).

[82] (שופטים ט, כד).

[83] מלשון "הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר כה, ה).

[84] מלשון "הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ" (שמואל א ו, יב).

[85] (משלי יז, טו). מן בית זה מוכיח גייגער בצדק כי סב"י לא חשב שמאי ותלמידיו בין תומכי הקראים כמו שחשבו הקראים האחרונים (עי' אוצר נחמד ח"ד עמ' 12).

[86] מלשון "וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל" (ישעיה מו, ד), ור"ל שקהל גדול נמשך אחרי כל אחד מהם.

[87] תשע חרוזים הבאים שהסגרתי בשני חצאי רבוע נראים לי כהוספה מאוחרת שנוספה על צדי הגליון כדי להסביר את הענין, ומצדי הגליון נכנסו אח"כ בתוך השער.

[88] נ"ל שצ"ל: "לא בפלפול".

[89] בבית זה חוזר לטענתו שטען בבית ג' ע"ד מחלקת בית שמאי ובית הלל ואומר: אם תוסיף לשקר ותאמר שרק "דברים היו עוברים ביניהם" [כן צריך לנסח תחת "דברים היה עבור ביניהם"] זכור כי רבים חללים נפלו ע"י מחלוקותיהם ובזה רמז להמאמר בירושלמי שבת פ"א ה"ד: "תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים".

[90] מלשון "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ" (שמות לד, כד).

[91] לשון הכתוב הוא "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמואל א ב, ז) מפני החרוז נשתנה סדר המלים.

[92] ר"ל התכן של הראיות. מכאן עד סוף אות שי"ן מובא ע"י פאזנאנסקי בצפ"הב ח"נ עמ' 173-172 ובעמ' 175 מביא קטע מספרו של קרקסאני ג"כ בוכוח נגד ראיות אלו של רס"ג.

[93] זה מוסב על פתרון התורה הארוך של רס"ג שרק קטעים ממנו נודעים לנו. (עי' תפסיר אלתוריה לרס"ג שיצא לאור ע"י יוסף דירינבורג עמ' VII ועמ' 3) ולפי הנראה הביא רס"ג בפתרון זה שבע ראיות על חשיבות תורה שבע"פ. עי' ג"כ גייגער, וויסענשאפטליכע צייט שריפט ח"ה עמ' 313, פאזנאנסקי ברבעון האנגלי חלק שמיני עמ' 685 הע' 4 ובצפ"הב ח"ג 172 ובעמ' 173 הע' 8.

[94] מכאן מתחיל הוכוח נגד שבע הראיות של רס"ג.

[95] עי' (איוב ו, יט).

[96] נ"ל שצ"ל: אין מצות ציצית בתורה מדודה.

[97] מלשון "וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהֹוָה אֱלֹהָיו" (שמואל א ל, ו) ומלשון "וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד" (משלי יח, יח), ור"ל אם ימצא איש עזר וסיוע לדעתו שמצות ציצית אינה מדודה בתורה מפני שיש כמה מצות אחרות שאין להן מדה בתורה, במה תפריד, כלומר במה תבטל הסכסוכים ואיזו תשובה תשיב אליו מן התורה על זה?

[98] כלומר שני הטעמים שנתת שצריכים אנו אל המשנה כדי לעמוד על מצות ציצית, לולב וסוכה וכדי שנדע כמה היא מדת התרומה הם רק טעם אחד ותשובה אחת מספיקה לשתיהן.

[99] כלומר בתרומה.

[100] כנוי לתורה שבע"פ.

[101] לשון פיוטי במובן נֹפֶש ושביתה.

[102] פאזנאנסקי משער כי כונתו לשלשת חלקי התנ"ך (תורה, נביאים וכתובים), חמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה (עי' צפ"הב ח"נ 174 העמ' 9). אם השערה זו נכונה אז צ"ל: "ויום השבת נודע לכל באי עולם לנפישה מן דעת ושכל, לא מן שלשה וחמשה וששה". אבל קצת קשה להבין למה לו לרמוז לחמשה חומשי תורה אחרי אשר כבר רמז לתורה, נביאים וכתובים.

[103] (ויקרא יא, לב).

[104] פי' בראיות בטלות, עי' לעיל שער ב' הע' י"ד.

[105] (ירמיה כט, יב).

[106] צ"ל נזכרות.

[107] עי' (דניאל ו, יא).

[108] היו"ד היא יוד נוספת מפני החריזה.

[109] השורה הזאת נראת כהוספה מואחרת.

[110] עי' (ישעיה כח, כח).

[111] (מלאכי ג, כא).

[112] במליצה זו רוצה לומר שטענות רס"ג בטלות ומבוטלות.

[113] כנוי לקבלה ומסורת. וראוי להביא כאן דברי גייגער על אדות שמוש המלה הזאת, ח"ל (אוצר נחמד ח"ד עמ' 15): "מלת סבל הנמצאת במקרא תרגם רס"ג במלת "נקל", כמו (שמות ה, ד) ועוד הרבה, ולמלת "נקל" הערבי גם ההוראה קבלה איש מפי איש, ומזה בא לראשונים להשתמש במלת "סבל" בענין קבלה. ובספרי הרבנים לא מצאתי המלה הזאת בשמוש הזה רק פעם אחת בדברי המשורר עמנואל מחברת כ': ידעתיו אבי תעודות, וראשון לכל סבל הסודות". ההערה הזאת נעלמה מבן יהודה, עי' מלון ערך סבל.

[114] מפני החרוז צריך להפריד בין "כמה" ובין "שנים", ואולי צ"ל: לדעת חשבון שנים וכמה.

[115] מלשון "לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל" (ישעיה ל, ה).

[116] כלומר הדברים האלה, כמו קץ הגאולה, ותחיית המתים, כבר נזכרו ע"י הנביאים והחוזים.

[117] ר"ל כי בפרק הבא יבטל סימן הדחיה "לא בד"ו פסח". על מלת "שבר" עי' לעיל שער ב' הע' י"ד.

[118] נ"ל שצ"ל "ותולדות לבנה" ופירושו חשבון העבור.

[119] (תהלים לג, ד).

[120] נ"ל שהכונה כאלו אמר יתמו והשמיט את היו"ד מפני האקרוסטיקון.

[121] עי' לעיל שער א' הע' ל"א.

[122] מלשון: "הביאו (הָבִיאִי) עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה" (ישעיה טז, ג), ור"ל אין כחו בחריצות שכלו.

[123] מלשון: "קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה)" (איכה ב, יט)

[124] (משלי כה, כג).

[125] כלומר שלושת ימי השבוע יום ב', ד', ו' (בד"ו) צועקים ומתלוננים לפני החכמים מדוע לא חל פסח באחד מהם.

[126] כלומר הקב"ה השוכן ברום השמים.

[127] החרוז הזה לא ידעתי לפרשו.

[128] כלומר בטול ודחיה "לא בד"ו בפסח" יש לי ראיה מדברי עזרא ונחמיה.

[129] הטענה נגד הדחיה בד"ו, בלי ראיה מעזרא ונחמיה, מבואה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 293 (נעמוי עמ' 324) ועוד פעם עם הראיה מעזרא בחלק אחר בספר הנ"ל, כפי שמובא מפאזנאנסקי ברבעון האנגלי שנה ח' עמ' 686-685 הע' 5. עי' ג"כ גן עדן לר' אהרון בן אליהו ניקומודיאו, ענין קדוש החדש פרק ה' (גוזלווא תרכ"ד, דף ן' ע"א-ז' ע"א).

[130] צופים פירושו נביאים מלשון: מנצ"פך צופים אמרו (מגלה ב', ע"ב).

[131] בכ"י ציריך נמצאה על הגליון ההערה הזאת: ר"ל הכתוב בעזרא ז, פסוק ט' (עזרא ז, ט) "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל", והוא בעבור החרוז קרא בבל בקעת דורא, אשר היתה בבבל. ועל כרחך לא נפל יום ראשון בניסן, שהוא ג"כ יום ראשון לחג המצות, ביום השבת, שא"כ איך היו נוסעים ביום ההוא".

[132] מלשון "עַד זְמַן וְעִדָּן" (דניאל ז, יב).

[133] עי' (עזרא ג, ז).

[134] כלומר השנה שבה עלו מבבל.

[135] כנוי לירושלים עד"הכ "קִרְיַת חָנָה דָוִד" (ישעיה כט, א).

[136] כי כן כתוב: "וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם" (עזרא ז, ט).

[137] ר"ל אם ר"ח ניסן הוא באחד בשבת אז יפול ר"ח אב ביום שבת. צא וחשוב: ניסן מלא אייר חסר, סיון מלא, תמוז חסר, הרי הם קי"ח יום, שהם ט"ז שבועות וששה ימים, נמצא שאם ר"ח ניסן יפול באחד בשבת ר"ח אב יפול בשבת, וכיון שזה אי אפשר, אי אפשר ג"כ שפסח נפל בשנה ההיא באחד בשבת.

[138] עי' הערה 17 לעיל.

[139] ביום שבת שהוא יום המנוחה.

[140] נ"ל שצ"ל: מועד פסח, כלומר חג הפסח.

[141] מלשון: "אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי" (תהלים סו, יד).

[142] מלשון "כָּלָה וְנֶחֱרָצָה" (ישעיה י, כג) וכונת כל הבית היא שחייבים אנו לומר שאי אפשר שחג הפסח נפל בשנה ההיא ביום השלישי של הבוע ויש לנו להביא איות חזקות על זה.

[143] פירוש יתחסן, יתחזק ויתבצר (עי' מלון בן יהודה ערך חסן), ור"ל אם יתבצר איש בדעתו ויתעקש לומר שאחד בניסן היה בד' בשבת אז הלא מכרח לומר שי"ב בניסן היה ביום שבת.

[144] שם מפשט מן "פלס" ופירושו שקול הדעת כלומר השכל מחייב שאם "ח ניסן הוא ביום ג' בשבוע, י"ב ניסן הוא בשבת. ועי' פי' רש"י על הכתוב: "יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" (ישעיה כו, ז) שאמר "פילוס זה . . . . כמלך היושב ומחשב ומשקל בלבו".

[145] (עזרא ח, לא).

[146] א"כ אי אפשר שי"ב בניסן בשנה ההיא היה ביום שבת, ולפי זה לא היה אחד בניסן בג' בשבת.

[147] (איוב כט, יז).

[148] כלומר בזה הראה כי אי אפשר הוא שפסח היה בשנה ההיא בג' בשבת.

[149] נ"ל שצ"ל: כי נסעו.

[150] נ"ל שצ"ל: יסכר.

[151] (תהלים נט, יג).

[152] (תהלים, נט, יד).

[153] צ"ל: ולא ראש חדש ניסן.

[154] כבר ראינו לעיל (הע' 18) שר"ח אב נופל ביום מימי השבוע שהוא יום אחד קודם ליום שבו נופל ר"י ניסן, ואם ר"ח ניסן הוא ביום חמישי ר"ח אב יהיה ביום רביעי, וא"כ ארבעה באב יהיה ביום שבת.

[155] כלומר יום השבת שהוא יום התענוג שלי. או אולי צריך לנקד: "מְעֻדָּנִי", וישמש כתואר ל"יום שבת", מלשון גוף מעדן (ירושלמי, נדרים סוף פ"ט).

[156] )עזרא ח, לא(.

[157] כל הפסוק הוא ונבא ירושלים נשב שם ימים שלשה.

[158] )עזרא ח, לג(.

[159] היום הרביעי הזה הוא יום רביעי של חדש רב, כי לפי )עזרא ז, ט( באו ירושלימה בר"ח אב, ומאחרי ששקלו הכסף והזהב ביום ההוא, אי אפשר שהיה יום שבת, ואם ד' אב לא היה בשבת ר"ח אב לא היה ביום רביעי ולפי זה אי אפשר שר"ח ניסן או א' דפסח היה ביום ה' בשבת.

[160] כלומר, הנה הראה שא' דפסח בשנה ההיא אי אפשר שהיה ביום א', או ביום ג', או ה' בשבת או ביום השבת, וא"כ על כרחך צריך לומר שהיה באחד מימי בד"ן.

[161] נ"ל שצ"ל: ברחשון, מלשון: "רָחַשׁ לִבִּי" (תהלים מב, ב).

[162] עי' לעיל שער ב' הע' 11.

[163] (ישעיה נח, יג).

[164] מלשון: "אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים" (איוב טז, ד).

[165] כלומר חקי העבור של רס"ג.

[166] צ"ל "בקנים" מלשון: "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד).

[167] מלשון: "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) ואפשר שהמעתיק טעה וחשה שפירוש "תתלוננה" – תדבר תלונות, ומשום זה כתב "בקנות" תחת "בקנים", כאילו רצה המחבר לומר תדבר תלונות וקנות, אבל המשך הענין מוכיח שפירוש זה איננו נכון.

[168] עי' (ישעיה לז, כב).

[169] ע"ד קורות והדחיות האלו והסדר השתלשלותם, עי' "מחלקת רס"ג ובן מאיר" לר' חיים יחיאל בארנשטיין (ווארשא תרס"ד) עמ' 121-119 ו"קורות חשבון העבור" לר' צבי הירש יפה (ירושלים תרצ"א) עמ' נא. ומעניין הוא שבפתיחה להרשות של שבת הגדול המתחיל: "אז כגלגל שעבוד הורים", לר' בנימין בר שמואל, מיוחסים הדחיות האלה לר' אליעזר הגדול, ח"ל שם (מחזור רומא-שד"ל ה"א, עמ' 91): "כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם, בבית מקדש שני כנבנה ונשלם, . . . ומנו ותקנו תקנת עולם ונתן ביד רבי אליעזר הגדול שבכלם, והתקין לא בד"ו פור ולא בד"ר פסי ולא גה"ז עצרת ולא אד"ו ראש השנה ולא אג"ו יום כפור לעולם".

[170] מלשון: "גֹּדּוּ אִילָנָא" (דניאל ד, יא).

[171] נפעל מן צדד, ור"ל דברי רבותיו נדחו מלפניו לצדדין.

[172] כלומר דברי חכמי הקראים. עי' שער א' הע' 30.

[173] עי' מנחות יא, ז'.

[174] כלומר ערב שבת הקדושה.

[175] כלומר ביראה ורעדה, מלשון: "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ" (תהלים יח, ח).

[176] מלשון: "הלכות המאוששות" (שה"ש רבה ב', ה').

[177] פירושו סדר, והוא כמו טכסיס בלשון חז"ל.

[178] ר"ל כי כל סימני הדחיות תלויים זה בזה, ובנפול האחד יפלו גם אחרים.

[179] תוספתא סוכה פג', 1.

[180] אולי צ"ל "למצותו", כלומר במה שנוגע למצות לולב.

[181] ר"ל אם יום חבוט ערבה, שהוא כ"א בתשרי, היה בשבת, אז יוהכ"פ חל ביום ג' בשבת ובטל הסימן לא אג"ו יוהכ"פ, וגם הסימן לא גה"ז עצרת, כי זה בזה תלוי.

[182] (ירמיה כ, א).

[183] עי' (שמות ט, ג).

[184] עי' שבת טו', ג'.

[185] עי' חגיגה ב', ד'.

[186] ר"ל מן המשניות הנ"ל מוכח שיוהכ"פ אפשר שיפול ביום שישי, ו ביום ראשון בשבת וכן עצרת אפשר שיפול בשבת, וא"כ בטלו הסימנים לא אג"ו יוהכ"פ ולא גה"ז עצרת ושאר הסימנים בטלו עמהם.

[187] כנוי של גנאי לאלה העומדים על ימין רס"ג, כי כמר הוא כהן לאלילים.

[188] (יחזקאל כז, לב).

[189] שבת טו', ג'.

[190] כלומר כשהם מחוברים, או שיוהכ"פ לפני השבת או לאחריו.

[191] כלומר ר' עקיבא.

[192] מלשון: "עֱנוּ לַיהֹוָה בְּתוֹדָה" (תהלים קמז, ז).

[193] אין כל ספק שצ"ל: צרחו במסכת עשתי עשר שלהם" ורומז למסכת חגיגה שהיא המסכת הי"א במתניתא דרבי מערבא ושם נמצא המאמר המובא להלן.

[194] חגיגה פ"ב, ד'.

[195] כלומר בשבת שהוא ענג שלהם, ובלי ספק נוספה מלה זו רק מפני החרוז.

[196] נ"ל שזה פירוש של "בלשון ישמעאל" שבחרוז הקודם, ונכנס מן הגליון לתוך הספר.

[197] כלומר תנין הנוהם, וזה מקביל ל"כפיר השואג" בחרוז הבא. ע"ד הפירושים השונים של "משק" עי' מלון בן יהודה ערך משק בהע' 2.

[198] (נחום ב, יג).

[199] מלשון "צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת" (שמות טו, י).

[200] (איוב מא, כא).

[201] כלומר אשליך תותח נגד רס"ג עוד פעם. ענין הבית הוא המשך מענין הבית הכ"א של השער הקודם, שאמר שם כי יכתוב וכוחו גם בערבית, וזהו התותח הכפול שיורה נגד רס"ג. והנוסח הערבי הזה הכתוב בלשון המלוכה נכון ומחויב לסלק התעות של התועה ומתעה מן כל קהלת הקראים.

[202] נ"ל שצ"ל: "בלשון בו ידבר אדון המלוכה", כלומר הלשון הערבית שהיא הלשון הרשמית של הממלכה. בדוחק אפשר גם להסביר הנוסח "בלשון בֶּן" כלומר הלשון שאדון המלוכה מבין.

[203] עי' (איוב כ, כו).

[204] עי' (איוב ל, ז).

[205] עי' (איוב יא, כ).

[206] (איוב יח', ט).

[207] עי' פסחים פז', י'.

[208] כלומר בשבת שהוא יום מנוחה.

[209] מלשון: "הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים" (ישעיה ח, יט).

[210] הכונה כאלו אמר "ליום ששי מעובר", כלומר חמשה עשר בניסן נופל ביום שש. על מושג המלה "מעובר" עי' בארנשטיין, פליטה מני קדם (ווארשא תרס"ט) עמ' 26 וכו'.

[211] נ"ל שצ"ל: ליום שבת עצרת יחובר, כלומר אפשר שעצרת תפול בשבת.

[212] אין כל ספק שהוא רומז לסימן א"ת, ב"ש, ג"ד, ד"ק, ה"צ, ו"פ שעל פיו ידענו שביום שחל שני של פסח חל היום הראשון של עצרת, ואם חמשה עשר בניסן, שהוא א' דפסח, יהיה ביום ששי לשבוע, עצרת תהיה ביום השבת. צרוף אותיות האלפ"א בית"א בדרך א"ת ב"ש כבר מובא בתלמוד (שבת ק"ד ע"א) אבל השמוש בצרוף זה לקביעת המועדים עפ"י ימי חג הפסח מאוחר הרבה בזמן. אמנם חפשתי אחר המקור הראשון לסימן זה ולא עלה בידי למצאנו, אבל מחרוז זה מן חרוז 32 בשער ד' ("זה הסימן לא יכחשוהו") נראה שכבר היה מפורסם בזמנו של רס"ג.

[213] כלומר מה שהתפארו.

[214] ר"ל מאחר שידענו עפ"י הסימן הנ"ל שראש השנה חל יום אחד אחר היום שבו חל חג הקציר, הלא אם חג הקציר חל בשבת, כמו שאמרו, ר"ה חל ביום ראשון לשבוע, ובטל הסימן "לא אד"ו ראש".

[215] כלומר ראש השנה.

[216] כלומר בטלתם מה שנאמר בפרק כיצד צולין.

[217] כלומר על קנה רצוץ.

[218] אין ספק שהמלה "אמר" רומז לאיזה ספר של רס"ג שבו "אמר" שפירוש "חל . . . בשבת" הוא על דרך השערה, כלומר אפילו אם היה חל בשבת, אעפ"י שאי אשפר שיפול בשבת, ושם הביא ג"כ ראיה מעובדיה (א, ד) שאמר "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר" וכו' אעפ"י שאי אפשר לאדם לעוף כנשר. והשאלה היא באיזה ספר של רס"ג נמצא פירוש כזה? ונ"ל שהוא הספר שממנו בא לנו הקטע הערבי שנדפס ע"י פאזנאנסקי ברבעון האנגלי ח"י עמ' 263 (בתרגום אנגלי עמ' 268) כי בקטע ההוא נמצא הפתרון הזה וגם הראיה מן עובדיה. וצדק פאזנאזנסקי בהשערתו (שם עמ' 274) כי הקטע ההוא הוא חלק מן "כתאב אלתמייז", כי כבר ראינו שסב"י כתב מלחמותיו נגד "כתאב אלתמייז".

[219] נוסח (עובדיה א, ד), "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ", אבל מפני החרוז שנה נוסח הכתוב.

[220] (איוב לב, כא).

[221] כלומר נאסוף מאמרים אחרים דומים ונראה אם יוכל לפרשם כמו שפירש "חל י"ו להיות בשבת".

[222] מגילה א', ב' (דף ד' ע"א).

[223] מאמר זה בודאי משבש, ואולי צ"ל: צריך שיזכיר של שבח", כלומר דברים של שבח ורומז ל"על הניסים" ואעפ"י שמאמר כזה לא נמצא בחז"ל בפירוש בכל נוסד על מה שאמרו: "פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום" (מגלה ד', ע"א).

[224] החרוז הזה בלתי מובן לי.

[225] פי' המוכן ומיועד.

[226] נ"ל צ"ל: "לבו".

[227] עי' ביצה י"ז, ע"א.

[228] עי' שבת כ"ד, ע"ב, וסדר רב עמרם מ"ט ע"ב.

[229] כלומר אם המאמר "חל י"ו להיות בשבת" הוא רק בדרך השערה איך יפרשו כל המאמרים הנ"ל, יו"ט שחל להיות בשבת, יוהכ"פ שחל להיות בשבת?

[230] )הושע י, ה(.

[231] כלומר אספנו הרבה דוגמאות מן הבטוי: "חל".

[232] לשון המשנה היא: ארבע עשר וכו' (פסחים ג', ו'), וחשוד הוא בעיני שהנוסח : "אור ארבעה עשר" הנמצא בכל כתבי היד נשתנה בכיון כדי שיתראה שפסח חל ביום ב', ועל שנויים כאלה התרעם רס"ג כנד אבן סאקויה (עי' הקדם ח"א עמ' 124) ומזה ג"כ ראיה שאבן סאקויה וסלמן הן ירוחים אחד הם.

[233] ר"ל שכל מקום שאמרו במשנה ובתלמוד "חל להיות בשבת" לא אמרו זה על דרך השערה או גוזמא אלא האמינו שכך יוכל להיות.

[234] כלומר אם רס"ג לא יבין זה, הלא כל מי שעינים לו לראות יבין.

[235] כגנויי גנאי מכוונים נגד רס"ג.

[236] (משלי טז, כז).

[237] פי' להרעיד כמו "לְקוֹל צָלְלוּ שְׂפָתַי" (חבקוק ג, טז).

[238] הפעיל מן זלל, ופי' כמו לזלזל.

[239] ס"ע, פ"ה (הוצאת ראטנער עמ' 22).

[240] עי' סדר עולם סוף פרק ה' (הוצאה הנ"ל עמ' 27).

[241] כנוי למדרש, ומאמר זה נמצא בויקרא רבה ריש פרק כ"ט בשם ר' אליעזר, ועי' ג"כ תוספות ר"ה ח' ע"א, ד"ה: לתקופות כר"א.

[242] ברוך שמו.

[243] (נחום ג, יח).

[244] עי' (דברים לג, ג).

[245] (נחום ג, יח).

[246] מלשון: "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (ישעיה כו, כ).

[247] "מחשות" הוא שם מן הפעל "חשה", ופי' עשויות בהסתר.

[248] צ"ל תבואך, עפ"י (יחזקאל לב, יא).

[249] כלומר חרב פיפיות.

[250] עדה"כ: "וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ" (יחזקאל לב, ה).

[251] שושנים הוא כנוי לקראים, עי' לעיל שער א', הע' 30.

[252] בכ"י א נמצאת כאן ההערה הזאת: "רצון הרב נ"ע, א"כ לא מבני מקרא ולא מבני משנה אתה".

[253] מלשון: "וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים" (ישעיה מ, יב).

[254] (איוב יז, ג).

[255] כלומר אתה חושב עצמך לבקי בחשבון העבור.

[256] מלשון: "מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם" (קהלת י, ט).

[257] כלומר לקדש החדשים על פי חשבון ולא על פי ראית הלבנה.

[258] כמו לצון, עי' מלון בן יהודה עמ' 2724.

[259] עי' (תהלים סד, ז), והוא כנוי של גנאי נגד רס"ג שהוא מחפש מומים בקראים.

[260] כלומר עשה פשרה.

[261] בית זה רומז לדברי רס"ג שחשבון העבור נמסרה מסיני, עי' במבוא הע' 81.

[262] עי' ר"ה ב, ד'.

[263] כך הוא נוסח המשנה של תלמוד ירושלמי נובח המשנה שבבבלי הוא גרופינא.

[264] להרים קול.

[265] לדבר ולהודיע, שלומר ע"י המשורות שהיו משיאין על ההרים האלו הודיעו את קדוש החדש כאלו זעקו ודברו בקול גדול.

[266] הפעיל מן "זחח", וכפל הלשון הוא מפני החרוז.

[267] ראש השנה ב', ח'.

[268] עי' שם כג', ע"ב.

[269] כלומר כתוב במשנה.

[270] ראש השנה ב', ח'.

[271] שם א', ט'.

[272] שם, שם.

[273] פי' על דבר, ור"ל מפני שנאמר "אלה מועדי ה'" התירו לחלל את השבת (עי' ראש השנה כא', ע"ב: ת"ר מנין שמחללין עליהן את השבת ת"ל אלה מועדי ה').

[274] מלשון: "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת" (שמות כו, ה). ור"ל שים פניך נגדי ובא אלי ונוכחה.

[275] נ"ל שצ"ל "אל ירושת אבותיך", ור"ל אם אתה חפץ למשוך את קהלי אחרי התורה שבע"פ, הלא ראיתי מעשים שעשו שמוכיחים שהשתמשו בראיית הלבנה ולא בחשבון העבור.

[276] כלומר אבות הקבלה, או חז"ל.

[277] נ"ל שצ"ל: בדרשי ופלולי, כלומר בדרשי וחקרי בדבריהם.

[278] פי' סִפְּרוּ, עי' לעיל שער ו, הע' 10.

[279] עי' ראש השנה א', ז'.

[280] עי' (בראשית מט, ג).

[281] (דניאל ה, ו), כלומר אין לך על מה לסמוך.

[282] כלומר קנה רצוץ.

[283] ראש השנה ב', ו'.

[284] שם ב', ה'.

[285] מפני סימן הא"ב השתמש בבטוי "תנו רבנן" אעפ"י שהיא משנה ר"ה, ב', א'.

[286] כלומר לא נסגתי.

[287] ג"י רא"ך מנסח: "ולא נטיתי" שהוא נכון על פי חקי הדקדוק, אבל החרוז דורש הנוסח שלפנינו, אעפ"י שהוא נגד חקי הדקדוק. ה' זאב יעבץ (תולדות ישראל ח"י במחלפת השיטה עמ' ח') מוצא בזה סעד לדבריו שהסופרים הקראים טעו בענייני דקדוק בדברים אשר גם בר בי רב דחד יומא לא יגשל בם. ול"נ שסב"י עש זה בכונה, וצרך החרוז העבירו על ידיעתו בדקדוק. וידידי ד"ר שלום שפיגעל משער אולי צ"ל "נַטְתִּי".

[288] עי' ראש השנה א', ח'.

[289] עי' שם.

[290] כלומר מרוחקים מן העדות.

[291] פירושו: "ראיה". (עי' ל"ק עמ' קס"ו ודברי גייגער באוצר נחמד עמ' 15).

[292] נ"ל שצ"ל: "את אלו" וכו', ור"ל אם תחפש אחרי ראיה כדי לבטל את אלו ההלכות.

[293] כלומר חשבון העבור.

[294] נ"ל שצ"ל "כבור עמוקה" כי התאר "חזקה" איננו הולם את השם "בור".

[295] כלומר דברי פיוס ורצוי שלך.

[296] כלומר חזקה, עי' לעיל שעק ה', הע' 11.

[297] כלומר באה לנו בקבלה איש מפי איש.

[298] נ"ל שצ"ל: "לא כן משפטך" כלומר לא צדקת.

[299] ראש השנה ב', א'.

[300] מקור המאמר הזה נעלם ממני ואולי היה נמצא בחלק מןה כתאב אלתמייז שחסר לפנינו. הנוסח "בשנה הראשונה" נמצא רק בכ"י רא"ף ולא ידעתי כונתו, אבל הנוסחאות האחרים עד יותר קשים.

[301] ר"ל האם ען הוא שכל "בראשונה" שנמצא בדברי חז"ל רומזת רק על שנה אחת ולא יותר.

[302] מלשון "תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב" (איוב לא, מ).

[303] ראש השנה א', ד'.

[304] כלומר בכונה, לכתחילה.

[305] רומז ל(משלי כז, כב).

[306] (ישעיה טז, ב) (שם הנוסח: "קֵן מְשֻׁלָּח").

[307] ראש השנה ב', א'.

[308] תוספתא ר"ה פ"ב, 1: ר"ה כ"ב ע"ב.

[309] ע'' תוספתא ר"ה פ"ה, 2.

[310] נוסח התוספתא היא: כגריפינא בתבור בחוורן ובית בלתי.

[311] תוספתא ר"ה פ"ב, 2; ר"ה כ"ב, ע"ב.

[312] מלשון: "לָקֳבֵל צַלְמָא" (דניאל ג, ג).

[313] נ"ל שצ"ל: במלוליו.

[314] תוספתא ר"ה פ"ב 1. "לצפונה" לא נזכר שם בהדיא.

[315] כלומר סוף הפרק הזה מוכיח שעל פי הראיה היו קובעין המועדים כי ר' יהושע הלך ליבנה אצל ר' גמליאל ביום שחל יום הכפורים אעפ"י שהיה נגד חשבונות של ר' יהושע.

[316] החרוז החמישי הזה בלתי ספר היה נכתב על צדי הגליון כהערה שכל מה שנאמר לעיל מתקיים לפי מה שנמצא בראש השנה, ומן הגליון נכנס לתוך הספר.

[317] בשלשת כתבי היד שהיו לעיני גייגר לא נמצא זכר לבראשית רבה, (עי' אוצר נחמד ח"ד עמ' 14). ובאמת לא נמצא דרש כזה על הפסוק "זֹאת בְּרִיתִי" (בראשית יז, י) אבל דומה לאגדה זו נמצא בבראשית רבה פרשת מ"ט, ב' על הפסוק "סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד).

[318] מסכתא דפסחא פרשה א' על הפסוק (שמות יב, ב).

[319] ספרי בהעלותך על הפסוק (במדבר ח, ד).

[320] חולין מ"ב, ע"א: "זֹאת הַחַיָּה (ויקרא יא, ב) מלמד שתפש הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תיכול". ע' ג"כ ספרא של הפסוק "זֹאת הַחַיָּה" (ויקרא יא, ב).

[321] עי' מנחות כ"ט, ע"א: שלש דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה וראש חדש ושרצים וכו'.

[322] נ"ל שצ"ל מה כתבו. על פסקא זו עי' ג"כ במבוא עמוד 24.

[323] עי' ספרא על הפסוק (ויקרא כג, ד).

[324] בכ"י א. ל. צ. הנוסח: "לאחר עבודתו" ובכ"י פ. "לאחר עבירתו" ותקנתי עפ"י נוסח ספרא.

[325] נ"ל שר"ל אם לא נראה את הלבנה בליל שלשים אין לנו רשות לעשות את החדש העבר פחות משלשים יום.

[326] לפי המשך הענין יש לומר שבית זה הוא המשך של המימרא בספרא: "יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצרך ת"ל החדש, אחר החדש הם הולכים" אבל קשה לראות איך אפשר למצוא הענין הזה במבטא: "יכול הוא כתורה מקודש ת"ל חדש".

[327] מלשון: "בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה" (איוב כו, יג).

[328] מלשון: "אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים" (איוב טז, ד) ומובנו כמו "להסביר".

[329] נפשו בגן תנוח.

[330] רומז לבנימין נהונדי.

[331] מלשון חז"ל: גמרא גמירנא (יומא ל"ג, ע"א)

[332] "סל" ו"ירושה" הם כנויים לתורה שבע"פ.

[333] (משלי כו, יז).

[334] (שמואל א כ, כז), ורש"י פירש "ממחרת החדש, ממחרת חדוש הלבנה; וראב"ע פירש: "ר"ל מחרת ר"ח שהוא שני לחדש ויונתן תרגם ביומא דבתרוהיא דהוא עבור ירחא תניינא". לפי זה מוסב המלה "ממחרת" אל המלה "החדש".

[335] ר"ל אם המלה "ממחרת" ישוב על המלה "החדש" שהוא בן שלשים יום.

[336] בכ"י א' נמצא בגליון באור מדוע לא יתכן זה וז"ל: "כי מחרת אין לחדש ולא לשבוע כי אם ליום".

[337] כלומר הטעם השני.

[338] פירושו בבטול.

[339] (שמות כו, כ).

[340] כלומר המספר "השני" מוסב על יום "מחרת" ולא על "החדש" כמו שהמספר "השנית מוסב על "הצלע" ולא על "המשכן" כי אין משכן שני, וא"כ אי אפשר לומר שכל אחד משני הימים הראשונים של החדש נקרא "החדש".

[341] כלומר אם יש שני ראשים לחדש מאיזה יום מתחיל לספר שאר ימי החדש?

[342] כלומר מה תשובה תשיב? עי' לעיל שער ג' הערה 19.

[343] (איוב יח, ד).

[344] (איוב ג, ח).

[345] (ירמיה מו, ט).

[346] (ויקרא כג, כד).

[347] (ויקרא כג, כז).

[348] מלשון "כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ" (מלכים ב יח, כו) ור"ל אם לפי מה שאני מבין יום העשור של החדש השביעי הוא רק יום אחד, א"כ יום תרועה ג"כ רק יום אחד.

[349] (במדבר כח, יח), (במדבר כח, כה).

[350] אולי צ"ל "לתמתו", כלומר לסופו.

[351] רומז ל(דברים ד, ב).

[352] כלומר בחוץ לארץ.

[353] כלומר ארץ ישראל.

[354] כלומר יום הכפורים.

[355] (ירמיה מו, ד).

[356] (ירמיה נא, יא).

[357] מלשון "וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ" (ישעיה ה, ב).

[358] (משלי כד, לא).

[359] נ"ל ש"מענים" הוא לשון רבים של "מענה" ונמשכת למלה "אמרתם", כלומר אם אמרתם בתשובה שלכם וכו'.

[360] נ"ל שתחת א"כ צ"ל: אם.

[361] (איוב יג, יז).

[362] נ"ל שצ"ל: אל אשר יאמר.

[363] (משלי יד, טו).

[364] (ישעיה נו, י) (ישעיה נו, יא).

[365] (ישעיה ה, כא).

[366] (יחזקאל ב, ד).

[367] (איוב יג, ד).

[368] עי' (יחזקאל לד, ד).

[369] מלשון: "מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת" (שמות לו, כב).

[370] על דרך מאמרם "מעשיהם כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כב', ע"ב).

[371] (דברים ד, ב).

[372] מלשון: "פֵּשֶׁר דָּבָר" (קהלת ח, א) ואין צרך לתקן "בפתרונו" כמו שתקן פאזנאנסקי (עי' ירחון מ"ו עמ' 364). הבית הזה והבא אחריו הביאו דוקעס בספרו "ליטעראטורהיסטארישע מיטטהיי" לונגען איער די אלטעסטען העבראישען עקסנעטען, גראממטיקער אונד לעקסיקאגראפען" (שטאטטגארט 1844) עמ' 100 כעדות שרס"ג כתב פירוש על מגלת אסתר. עדות אחרת על זה נמצא בע"י אוקספורד ובספר הגלוי של ר"י קמחי. עי' על זה מאלטער בספרו על רס"ג עמ' 325.

[373] כלומר כי דין קריאת המגילה משונה ליושבי כרכים המוקפים חומה מזה שליושבי כרכים שאינן מוקפים חומה.

[374] הקראים עושים ימי פורים בי"ד ובט"ו עם כל המצות התלויות בהם. ולא קבלו דרשת חז"ל "השתא דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אתא את ופסיק, הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר" (מגלה ב', ע"ה).

[375] מלשון: "טָחֵי תָפֵל" (יחזקאל יג, יא).

[376] עי' (יחזקאל ו, ט).

[377] עי' (עמוס ב, ז).

[378] (משלי כח, ז).

[379] עי' (ירמיה ה, ב), (ירמיה ה, יג).

[380] עי' (תהלים לה, טז).

[381] מלשון "הַעֹרְקִים צִיָּה" (איוב ל, ג).

[382] הבית הזה ביחוד מראה כמה גדלה שנאת הקראים לרס"ג עד שהעיזו להשליך עליו חרפות כאלה.

[383] מלשון "הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ" (שמות ה, כא).

[384] טפשות.

[385] עי' (הושע ב, ז).

[386] (עמוס ב, ח).

[387] על הספר הזה ידבר באריכות בשערים הבאים.

[388] כלומר לפי הדין שחקק, ובלי ספק רומז להלכות נדה של רס"ג שקטע אחד ממנו העתיק בעל המנהיג מערבית לעברית והביאו בהלכות נדה ויולדת סי' ק"כ (הוצאת ברלין דף צ"ח). על אדות ספר זה עי' מאלטער בספרו על רס"ג עמ' 349.

[389] על עניין זה עי' במנהיג, שם, ולקוטים שי"ל ע"י יואל הכהן מיללער סי' ע"נ והערכת הרכבי בספרי רס"ג (חלק ט' עמ' 157) ע' ג"כ יד החזקה הלכות אסורי ביאה פרק ז' הלכה ה', ו'.

[390] בכ"י א. רשום על הגליון הערה זו: "כל" (כלומר) משנתו, כנרמז בדברי זכריה הע"ה (הנביא עליו השלום) לדעת קדמונינו שהשאיפה היא המשנה, וסעדיה נמצא הורס את משנת אבותיו". שההערה הזאת בודאי נכתבה ע"י קראי מוכח ממה שאומר "לדעת קדמונינו" וידוע שהדרש שה"איפה" בזכריה רומזת למשנה הוא דרש של הקראים. לפי עדותו של פינסקער (ל"ק-נספחים עמ' 14) נמצא דרש כזה על החזיון של זכריה בפירושו הערבי של רסב"י על תהלים ק"מ פסוק ו' (תהלים קמ, ו), ומשום שפירוש זה עדיין בכ"י ראוי להביא כאן דברי ר' יעקב בר ראובן הקראי בספר העשר על זכריה ה', ו', וז"ל: "והאיפה וככר העופרת הוא התלמוד וההגדות, והאשה הם החכמים זכורים במשנה ובהגדה, וב' נשים הם ב' מתיבות, האחת כנען וב' בבבל, וכאשר התלמוד גדול ורחב מן המשנה ובו דברים מלאים מכל ליצנות המשילו בככר עופרת, והמשנה טובה מעט מהתלמוד. והמשיל לחכמים באשה מפני חוסר תבונתם . . . מה יוצאת אולי היא יוצאת מארץ ישראל. ד"א מפני כי דבריהם בדו אותם והוציאום מלבם, זאת עינם כי רוב יש' כוונתם אל זו האיפה . . ."

[391] (ישעיה ט, ד).

[392] (ישעיה מה, ח).

[393] (איוב טו, לג).

[394] עי' (משלי כא, י).

[395] כלומר מחשבותיו הן ההפך ממה שהיינו תובעים ומבקשים ממנו.

[396] כלומר קביעת חג העצרת נודעה בלשון חכמי הרבנים בסימן "לא גה"ז עצרת". טענה זו מובאה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 293-292 (נעמוי עמ' 342).

[397] מלשון: "מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה" (ישעיה כא, ג).

[398] מלשון: "אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד אֵל" (איוב כז, יא).

[399] זהו הטעם הראשון מן הטעמים שהוא נותן נגד הדחיה "לא גה"ז עצרת".

[400] (במדבר כב, כו).

[401] מלשון: "עַד זְמַן וְעִדָּן" (דניאל ז, יב).

[402] (דברים טז, ט).

[403] (דברים טז, י).

[404] זה הטעם השני.

[405] ר"ל המבטא "שבועות" יש לו שני פירושים בתורה. אחד כמו בפסוק "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת" (דברים טז, ט) והשני כמו בפסוק "שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים" (דניאל י, ג). והולך ומבאר דבריו בבית הבא.

[406] כלומר הקב"ה.

[407] ר"ל במקום שהענין סובב על הקף זמן של שבעה ימים בלתי מסויים משבת לשבת, אלא כפי ההזדמן, יהיו ראשו וסופו באיזה יום מהשבוע שיהיה, אז נסמכה התיבה "ימים" להתיבה "שבועות", כמו "חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים" (יחזקאל מה, כא), "שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים" (דניאל י, ג), אבל במקום שהענין סובב על הקף זמן של שבועות שלמים, ספורים משבת לשבת, כימי הבריאה, אז "תמימים" נאמרים כמו שנאמר בחג השבועות "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו). עי' ג"כ ל"ק-נספחים עמ' 17.

[408] רומז ל(ויקרא כג, טו).

[409] כלומר התאר "תמימות" הוא באור מספיק שהשבועות הם משבת לשבת.

[410] לא ידעתי לאיזה פסוק בתנ"ך הוא מכוין.

[411] הנוסח של חמשת הבתים (אות ז', ו, ה', ד', ג') משונה בכ"י רא"ף מנוסח שבשאר כתבי היד, והשנים הראשונים חשודים בזיוף. עי' על זה במבוא הע' 87.

[412] ר"ל שהתורה אמרה "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו) כדי לתקן את מה שנאמר (דברים טז, ט) "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת" בלי התאר "תמימים".

[413] כלומר התיבה "תמימות" נוספה כדי שנבין שכל אחד מן השבעה שבועות הללו מתחיל מיום ראשון של השבוע וגומר ביום השביעי יום השבת.

[414] (ויקרא כד, טו). כאן חסרה מלה אחת או יותר להשלים החרוז.

[415] כלומר אין מובן אחר למלים "השבת השביעית" כי אם שבת בראשית, כלומר היום השביעי של השבוע.

[416] זהו אחד מן השמות שסב"י קורא לוכוחו זה.

[417] (נחום א, ד).

[418] (ישעיה מג, טז).

[419] (ויקרא כג, טו).

[420] בכ"י רא"ף נמצא כאן הוספה זו: "ככתוב ממחרת השבת יניפו הכהן", ואין כל ספק שזה הוא באור למלה "בהקדמתו" שבא מצדי הגליון אל גוף הספר, והבאור הזה איננו נכון, כי באמת הוא רומז לפסוק הבא אחריו.

[421] (ויקרא כג, ג).

[422] הטענה החמישית היא כי בתורה נזכרת רק שבת ולא יום טוב.

[423] הטענה הששית דומה להטענה הקודמת רק מביא עוד פסוק שבו נזכר השבת.

[424] בבית זה והבא אחריו הוא מביא טענה שמינית כי כל המועדים מלבד עצרת נקבעים על פי יום מימי החדש, וזה לדעתו, ראיה שעצרת צריך לפול ביום הראשון של השבוע.

[425] כן הוא בכ"י רא"ף, וצ"ל נטועים, מלשון "וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" (קהלת יב, יב).

[426] (ויקרא כג, יט).

[427] שכח, או עשה עצמו כאינו יודע, שגם הרבנים אמרו לא בגה"ז עצרת.

[428] מלשון: "רֹעֵיהֶם הִתְעוּם" (ירמיה נ, ו).

[429] ר"ל "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" שבס' יהושע (יהושע ה, יא) והוא יום טו' בניסן וכן "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (במדבר לג, ג) הוא יום טו' בניסן.

[430] פי' סדר זה הדבר.

[431] בכל כ"י הנוסח "קציני" אבל כבר הוכיח גייגער שצ"ל "קנצי", ופירושו ראיות ומופתים (עי' הסברתו של מלה זו באוצר נחמד ח"ד עמ' 15). עי' ג"כ ל"ק עמ' קס"ו).

[432] מלשון: "נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ" (איכה ב, ז).

[433] (עמוס ה, כד).

[434] עי' (יהושע ה, יא).

[435] (ויקרא כג, יד).

[436] (יהושע ח, יב).

[437] צ"ל "מן המאמר" כמו שמוכח מן הפעלים "חזיתיהו", "שאלתיהו" "בנוי" שבבית שני.

[438] עי' על זה במבוא.

[439] במבוא נסיתי לפרש המבטא הזה.

[440] פי' "וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ" והוא עד"הכ (שמואל א א, כח).

[441] מלשון: "אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי" (איוב לב, יז).

[442] (ישעיה נ, ח).

[443] עד"הכ "מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו" (איוב כג, יב). אבל הכוונה היא בחקי כלומר בדרשי אחרי אמריו הצפונים ודעותיו הנסתרות.

[444] עי' (שמות כב, ה).

[445] כנוי לקב"ה.

[446] רומז למעשה שמשון המבוא להלן.

[447] ר"ל כי הגורם לאיזה מעשה דומה כאלו הוא עשה המעשה בעצמו.

[448] כלומר בלפידים ששמשון שם בזנבי השועלים (שופטים טו, ד-ה).

[449] (שופטים טו, ה).

[450] כלומר אבטל ריאתם, עי' לעיל שער ח' הע' 57.

[451] (צפניה א, יז).

[452] מלשון: "לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים" (חגי א, ד).

[453] עפ"י (תהלים קמז, כ).

[454] כנוי להקב"ה.

[455] מלשון: "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ" (שמות טו, יג).

[456] עפ"י (ירמיה כט, כב) צ"ל: אשר מלך בבל קלם.

[457] מן אות תי"ו עד אות זי"ן של שער זה מובא ע"י פאזנאנסקי בס' תלה לדוד ס' זכרון לדוד קויפמאגן (ברעסלויא תר"ס) עמ' 187-186.

[458] "המשכילים" הוא תאר לבני מקרא האחרונים, מן הכת הרביעית (עי' ל"ק עמ' כ"א הע' 3).

[459] עי' חולין צ"ח, ע"א "כל אסורין שבתורה בס'". טענה זו מובאת בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 291 (נעמוי עמ/ 339).

[460] כלומר לאסוף, והכונה שמותר להשתמש בו.

[461] השליל או בן פקועה נקרא אצל הקראים "קבוט" או "גרציץ". עי' פאזנאנסקי בתהלה לדוד הנ"ל עמ' 176 ועמ' 186 הע' 2. ועי' ג"כ בקרת לתולדות הקראים עמ' 217. ידידי דר' פינקעל העירני כי המלה הזאת נמצאה ג"כ ב"לקוטים מן ספר מליצה" לר' שלמה מן ר' שמואל שי"ל ע"י באכער (בודאפעסט 1900) עמ' 52 סי' 290, אלא ששם הנוסח הוא "גציץ" ולא "גרציץ". העירני ג"כ שעל המלה הזאת דנו החכמים ש. הורוויטץ בירון שנה מ"ח עמ' 81 סי' 45 וי. נ. אפשטיין בספר היובל לשווארץ עמ' 323 ואין כאן מקום להאריך.

[462] עי' חולין פרק ד' משנה ז'. טענה זו מובאת בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 291 (נעמוי עמ' 339).

[463] פירושו הפך.

[464] ר"ל שמכאן ולהלן יביא שמנה ראיות שעל פי התורה השליל אסור באכילה.

[465] ר"ל התורה קבעה לנו מה לאכול ומה שלא לאכול.

[466] (ויקרא יא, ג).

[467] (בראשית ט, ג) "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה".

[468] (בראשית ט, ד).

[469] "בחוריו" ו"נזיריו" הם כינויים לישראל, מלשון: "וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים" (עמוס ב, יא).

[470] נ"ל שזו טעות סופר או מעתיק כי הלא רצונו לומר ששחיטת אמו אינו מטהרתו, ולכן צ"ל "בשר אחר שחיטתו מותר לנזיריו".

[471] ע' משנה חולין פד', ה'.

[472] (ישעיה נ, ד).

[473] פירושו כמו הלכות דם עופות וכו'.

[474] (ויקרא ז, כג).

[475] עי' חולין ע"ד, ע"ב, ויד החזקה הלכות מאכלות אסורות פ"ז ח"ג.

[476] (ויקרא כב, כח).

[477] (רות א, יא).

[478] אפשר שצ"ל בני רַחְמִי", כלומר בנים שיצאו מרחמי, ואפשר ג"כ ש"בני רחמי" הוא תאר של חבה אהבה לשתי כלותיה, והא מלשון: "אֶרְחָמְךָ יְהֹוָה חִזְקִי" (תהלים יח, ב).

[479] (בראשית כה, כב).

[480] עי' (קהלת ב, כא).

[481] מלשון: "שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ" (תהלים קיט, קסו).

[482] מלשון: "לֹא תִנָּשֵׁנִי" (ישעיה מד, כא).

[483] (בראשית לב, לג).

[484] כלומר מאחרי שהתירו לאכול גיד הנשה של שליל איך יהיו טהורים. אבל זהו נגד משנהה מפורש: "גיד הנשה נוהג בארץ . . . ונוהג בשליל" (חולין פ"ז משנה א'). ואם כן המאמר הזה הוא אולי אחד מן המאמרים שעליהם אמר רס"ג ב"כתאב אלרד עלי אבן סאקויה" שרסב"י "משנה מסרס ומהפך דברי הרבנים אם אין דבריהם מתאימים למטרתו" (עי' הקדם ח"א עמ' 124).

[485] (דברים יד, ה).

[486] (ויקרא יא, לט), (ויקרא יא,מ).

[487] עי' חולין צ"ח, ע"א.

[488] (במדבר ו, יט), (במדבר ו, כ).

[489] כלומר הזרוע איננה קדושה בטרם שנתבשלה.

[490] כלומר איך אפשר ללמוד על שאר אסורים שנתערבו עם דברים המותרים מן הזרוע בשלה, אחרי שהזרוע איננה אסורה לזרים בטרם בושלה?

[491] ר"ל אפילו אם נאמר שהזרוע היא קדש בעת בשולה, מה ענין קדשים אצל שרצים, ואיל אפשר ללמוד מזה השעור "אחד מששים"?

[492] ר"ל מה נעשה אם יבוא אחד ויאמר שהשעור הוא אחד מארבעים או שנים משבעים, ואפשר שרומז לחולין צ"ח, ע"א "ההוא דאתא לקמיה דר"נ בר רבי א"ל אבא לא שיער בארבעים ושבע ואני אשער בארבעים וחמש וכו'".

[493] בספרות הקראים נמצא ההפעיל מן "סגל" במשמעות "הבדל" (עי' מלון בן יהודה ערך סגל עמ' 3950). ור"ל הקב"ה באר להם לישראל דיני טמאה וטהרה כדי שידעו להבדיל ביניהם.

[494] (הושע י, יב).

[495] כלומר עזה"ה.

[496] עי' (ישעיה ב, ה).

[497] עי' (משלי ח, כב), (משלי ח, כד).

[498] בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 289 נמצא "ודֹלך פי קולהם מיום שחרב בית המקדש אין טמאה ואין טהרה", וכל זה העיד הרכבי (שם, הע' 6) שהמקור למאמר זה בלתי נודע לו. גם נעמוי (שם 336) לא ציין מקור למאמר זה. אבל אין כל ספק שקרקסאני רמז לר"ה ט"ז ע"ב: "יכול יהו ישראל מוזהרין כל מגע נבלה ת"ל אמר אל הכהנים בני אהרון, בני אהרון מוזהרים, בני ישראל אינן מוזהרין". עי' ג"כ יד החזקה, הלכות טומאת אוכלין פרק ט"ז הלכה ח'.

[499] כתובות ס"א ע"א. עי' ג"כ תשובות גאוני מזרח ומערב סי' מ"ד וש"נ. טענה זו מובאה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 290 (נעמוי עמ' 338).

[500] עי' נזיר נ"ב ע"א.

[501] כלומר מדה ושעור שחטבו אותה (עי' תהלים קמד, יב).

[502] מלשון: "וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ" (אסתר ה, ט).

[503] (תהלים קיט, סא).

[504] מלשון: "וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ" (איוב כא, כא), ר"ל שאוכלים שרצים במדה קבועה של חצי עדשה.

[505] עי' ספרא סוף פרשה שמיני. עי' ג"כ נדה מב', ע"ב.

[506] מהמשך הענין מוכח שהנוסח משובש שהרי סב"י כון להאשים את הרבנים שהם חפצו להתיר את השרץ והנבלה האסורים באכילה. לכן נ"ל שצ"ל: "יזמו להתיר השרץ והנבלה - שניהם אסורים באכילה".

[507] ר"ל שהרבנים אמרו בכיון שרק פחות מכזית מותר, משום שאם אמרו מפורש השרץ מותר לא היו דבריהם נשמעים, אבל כשנתנו שעורים כעדשה וכזית נאמנו.

[508] כתובות סא', ע"א.

[509] (ויקרא טו, יט).

[510] נ"ל שצ"ל "בְּחִבּוּרִים", ורומז למה שאמרו בספרא על (ויקרא יא, מא): "וכל השרץ השורץ על הארץ להוציא את היתושין שבכליסין ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות" וכמו שפירש רש"י על הפסוק הנ"ל "שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל, אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו". עי' ג"כ חולין סז', ע"ב. טענה זו מובאה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 291 (נעמוי עמ' 339).

[511] (ויקרא יא, כט).

[512] חגיגה טז', ע"א. טענה זו מובאה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 300 (נעמוי עמ' 355).

[513] שבת פרק כג', משנה א'.

[514] מלשון: "לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ" (דברים יג, ו) והנשוא של הפעל "להדיחה" הוא "הדרך", ור"ל סרו מן הדרך הנכוחה כדי להדיח האנשים ממנה. טענה זו מובאה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 287 (נעמוי עמ' 333).

[515] שבת, שם.

[516] שבת פט"ז, משנה ב'.

[517] בבא קמא פב', ע"א.

[518] זוהי הזכרה מפורשת לספר "כתאב אלרד עלי ענן" של רס"ג.

[519] בינוני פועל משרש ילע.

[520] עי' (מיכה א, יא).

[521] (איוב לט, כג).

[522] כלומר כמו כן אגלה תועבותיך.

[523] ברכות ג', ע"א.

[524] עי' (חבקוק ג', יא).

[525] (עמוס א, ב), אבל הפסוק המובא בתלמוד הוא "יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג" (ירמיה כה, ל).

[526] נ"ל שהכונה כאלו אמר "ישאג על הכלילה" שהוא כמו "ישאג על נוהו" שבסוף הפסוק הנ"ל בירמיה, כי פי' "כלילה" הוא כתר, וטארה (עי' מלון בן יהודה ערך כלילה), והוא תאר לבית המקדש.

[527] אם התיבה הזאת היא עברית הכונה היא כי נשמע קולו של ר' יצחק באמרו משמיה דרב וכו', אבל אפשר ג"כ לומר שהתיבה הזאת היא המלה הערבית قال שפירושה "אמר", והשתמש בה מפני שצריך לאות קו"ף בשביל האקרוסטיקון ולפי זה היה צ"ל "קאל", אבל בחר בנוסח "קול" מפני שיש לו מובן גם בעברית וגם בערבית.

[528] מָרְתָא אשה והי בת אבה" כן פירש רס"ג (עי' פי' רס"ג למסכת ברכות הוצאת ווערטהיימער עמ' כ"ב והערת המו"ל).

[529] ברכות ג', עא'.

[530] על ענין זה יש להשוות תשובת ר' האי גאון. עי' אוצר הגאונים עמ' 2 ושם נסמנו שאר המקורות.

[531] ברכות ז', ע"א.

[532] (ישעיה נו, ז).

[533] נוסח הגמרא (שם, שם): "תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקב"ה מתפלל".

[534] על אגדה זו אומר רס"ג שהיא רק גוזמא ומשל, ומראה כי הקב"ה מלמד תפלה לישראל ומצוה אותן להתפלל (עי' פירוש ספר יצירה לר"י בר ברזילי הברצלוני עמ' 34 ואוצר הגאונים למס' ברכות עמ' 14).

[535] כלומר שרחמי יהדפו את כעסי.

[536] ברכות ז', ע"א. צונץ (ג.פ. הוצאה ב' עמ' 173 הע' e משער שברייתא זו צעירה מן הגמרא.

[537] ידידי דר' ענעלאו ז"ל העירני על נוסח משונה של המאמר הזה שנמצא במדרש "דברים שמנו חכמים במנין" (עי' מנורת המאור לר"י אלנקאוה ח"ד עמ' 575) כי תחת "וראיתי אכתריאל" נאמר שם "וראיתי הבורא".

[538] החכם הנ"ל העירני ג"כ במכתב פרטי שר' אברהם בן הגאון מווילנא בספרו רב פעלים עמ' 39 מביא מדרש בשם "מדרש ברכני" משום שטעה בדברי ר' שמואל צרצה. הלז אומר בספרו מקור חיים (עי' מרגליות טובות דף צ"א סוף ע"ב): "וכת בעלי התורה כתבו כי כמו שהתחתונים צריכים לעליונים שימשיכו מהם להם התועלת והברכות, כן צריכים העליונים לתחתונים לברך אותם ולהתפלל שלא יפסק החסד מהם, כי מצאנו כתוב במדרש: "ברכני". הכונה היא כי מצאנו באגדת חז"ל בברכות ז', ע"א שהקב"ה אמר לישמעאל "ברכני", וזה מוכיח שהעליונים צריכים לתחתונים, אולם בעל "רב פעלים" חשב שאבן צרצה רמז לחבור מדרשי בשם "ברכני". אגב אורחא אעיר שדברי ן' צרצה מובאים ב"רב פעלים" בסדר משונה ממה שהם בס' מקור חיים וזה מביא את הקורא לידי טעות והערת המו"ל ש"מדרש ברכני" הוא "מדרש ברכת יעקב אבינו" שנדפס בביה"מד ח"ב עמ' 85-73 אין לה יסוד ושורש והשערה פורחת באויר היא, שהרי הציטאט של ן' צרצה לא נמצא במדרש ההוא.

[539] מלשון "וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ" (שמואל ב כב, כד) כלומר נענע לי ראשו להראות שהוא מסכים לו. טענה זו מובאת בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 298 (נעמוי עמ' 351).

[540] נ"ל שנתחלף לו להמעתיק השם ישמעאל תחת השם מטטרון, או שצ"ל: אמר ישמעאל כשנכנס הנער וכו', כי כל מה שנאמר בבית זה על אדות ישמעאל נאמר בס' חנוך על אדות מטטרון (עי' יעללינעק ביה"מד ח"ה עמ' 176-170). בס' חנוך מצינו שר' ישמעאל שאל את מטטרון: "מפני מה קורין אותך בשמי מרומים נער? השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד . . . ומתוך שאני קטן בתוכם ונער ביניהם בימים ובחדשים ובשנים לפיכך קורין אותי נער". עוד מצינו שם: "והכרח יצא יצא בכל רקיע ורקיע לאמר מטטרון עבדי שמתיו לשר ולנגיד על כל שרי מלכותי וכל כל בני מרומים". עי' ג"כ ס' חנוך הוצאת Odeberg פרק ד'. ע"ד מטטרון עי' ג"כ תוספות יבמות ט"ז ע"ב וחולין ס' ע"א ד"ה: פסוק.

[541] עי' ברכות ז', ע"א: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפלין. טענה זו מובאה בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 297 (נעמוי עמ' 350).

[542] עי' אותיות דר' עקיבא (הוצאת ווערטהיימער עמ' כה'): "וחקק לו דמותו על כסא הכבוד שני' כי יעקב בחר לו יה' וכו'".

[543] מקור האגדה ע"ד ר' ישמעאל הוא בריש מדרש אלה אזכרה (בינמ"ד ליעללינעק ח"ב 64), ואולי היה לפי סב"י ספר היכלות בנוסח זה שהיה לפני ר' יהודה מוסקאטו שהתחיל: "אמר ר' ישמעאל כשעליתי למרום וכו' (עי' קול יהודה קפ"ט, ע"ב יעללינסק, ביהמ"ד ח"נ עמ' 83 בהע'). האגדה ע"ד ר' עקיבא נמצאה בהיכלות רבתי פ"ד וז"ל: "אמר ר' ישמעאל כל השירות הללו שמע ר' עקיבא כשירד למרכבה ותפס ולמד אותם מלפני כסא כבודו (ביהמ"ד ח"נ עמ' 86).

[544] (משלי ל, ד).

[545] האגדה הזאת נמצאת במדרש "סעודת לוויתן" (ביה"מד ח"ו 150) וב"מדרש לעתיד לבא" (עי' מ. היגער הלכות והגדות נויארק תרצ"ג עמ' 153) ובקצת שינוי נוסח גם בפרקי משיח (ביה"מד ח"ג 75). בכל הנוסחאות האלה לא נמצא הביטוי: "הרי אני כיוצא בהם" אלא ביטוי קרוב לזה בענין, והוא "וגם אני לא באתי אלאל כדי לסעוד עמכם שנאמר באתי לגני אחותי כלה" וגו' ובפרקי משיח הנ"ל הנוסח הוא: "והקב"ה עושה רצונם של צדיקים שמניח כסא הכבוד ויושב עמהם שנאמר באתי לגני אחותי כלה". אולם לפי הנראה היה נוסח אחר לפני רסב"י ורס"ג שבו היה נמצא הבטוי "הרי אני כיוצא בהם" כי כן נמצא הבטוי הזה בתשובת רס"ג (עי' פירוש ספר יצירה לר"י ברצלוני עמ' 20) וגם באשכל הכפר להקראי יהודה הדסי דף ל"ד עמ' ד', כמו שהעיר על זה דר' לוין באוצר הגאונים ח"א עמ' 15 העי' ג'. ונ"ל שלפי הענין צריך לומר כאן: "הרי אני כיוצא בכם ובא לסעוד עמכם". ענין זה מובא ג"כ בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 297 (נעמוי עמ' 351-350).

[546] (שיר השירים ה, א) ומפני החרוז שנה "דודים" של הפסוק ל"דודיהו". וראוי להעיר שכל מקורות האגדה הזאת שציינתי למעלה משתמשים בפסוק זה, אלא שהם מביאים התחלת הפסוק וכאן מובא סופו.

[547] כלומר מייחסים גשמיות לקב"ה. וכאן ראוי להעיר שעל טענות שרסב"י טען נגד ההגשמה שבאגדות חז"ל המובאות למעלה השיב רס"ג בספרו "כתאב אלרד עלי מתחמאל". קטע מספר זה בתרגום עברי מובא בפירוש ספר יצירה לר"י ברצלוני (ברלין תרמ"ח) עמ' 22-20. ובטרם שנדפס הספר הזה הובא משד"ל במכתבו לגבריאל פאלק (אגדות שד"ל עמ' 859-857). וזה האחרון הדפיסו ב"הליכות קדם" (אמשטרדם תר"ז) עמ' 71-69, וזה לא מכבר נדפס עוד פעם ע"י דר' לוין באוצר גאונים ח"א עמ' 17-15. ודי להביא כאן רק התחלת הקטע הזה, וז"ל: "אבל טענתו על הא דאכתריאל ועל הא דאמור בה הראני כיוצא בהם [צ"ל: הרי אני כיוצא בכם] פירושם וסוף עניינן לא הבין אותו זה האויל וכו". ע"ד אכתריאל עי' ר' נסים גאון ב"נטעי נעמנים" (ברעסלוי, תר"ז) עמ' 16; ירחון ל"ט עמ' 511; הצופה לחכמת ישראל ח"ה 187-183; צונץ ג.פ. עמ' 173 ןהערת יה"ש בהחלו. ח"י עמ' 70.

[548] מכאן עד סוף השער נדפס בלקוטי קדמוניות-נספחים עמ' 19-18.

[549] שריד מספר זה נמצא לפנינו בס' רזיאל (אמשטרדם 1701) דף ל"ד ע"א, ונדפס ג"כ בביה"מד ליעללינעק ח"ג עמ' 159.

[550] "ספר שם בן נח" נזכר בהקדמה לספר הרפואות הנודע בשם "ספר אסף היהודי" (עי' רשימת כ"י מינכען ע"י רמ"שש סי' 231) הקדמה זו נדפסה ע"י בביה"מד ליעללינעק ח"ג 155 וזו התחלתה: "זה ספר רפואות אשר העתיקו חכמים הראשונים מספר שם בן נח אשר נמסר לנח וכו'". לפי הנראה מדברי רסב"י הבאים להלן עסקו שני הספרים האלה לא רק ברפואות כי אם גם בלחשים וסגולות וקמיעות.

[551] ר"ל מתי ידעו רבותיך אלה הספרים ומתי תרמו אותם, ורמז למה שנאמר בהקדמה הנ"ל: "ויכתב נח את הדברים האלה על ספר ויתנהו לשם בנו הגדול מן הספר הזה העתיקו הראשונים ויכתבו ספרים הרבה איש ואיש כלשונו (ביה"מד ח"ג 155).

[552] נ"ל שהיה לפניו באחד משני הספרים האלה מאמר כזה שנמצא בספר "רזיאל" דף מ"א עא: "אם אבקש להסיר לב האשה ולא [צ"ל שלא] תשמע אלא אליך קח מזיע אפיך ופניך בכלי זכוכית חדש וקח טס נחשת אחד וכתוב עליו על הטס קסיט"רון שם השו"טר ושמות המלאכים והשלך לתוכו . . . . ואלה הם המלאכים המסיתים את לב המלך ודעת הגדולים ואת לב בני אדם". אפשר שמאמר זה הוא שריד מאחד הספרים האלה.

[553] הכונה כאלו אמר "מלות של טפשות יאמרו על דבר אלה השמות", והולך ומונה הדברים המופלאים אשר יאמרו כי על ידי השמות האלה יכולים הם להביא לפועל.

[554] (דניאל ב, כא).

[555] דומה לעניין זה נמצא בספר רזיאל במקום שרמזתי עליו בהערה 31, וז"ל: "ואלה הם המלאכים הגבורים והאוזרים כח וגבורה לרוץ ממקום למקום ולהביא אדם שהוא בארץ רחוקה אל ביתו . . . או להביא עבד שברח וכו'".

[556] בין הקמיעות הנמצאים בספר רזיאל (דף מ"א ע"ב-מ"ה ע"א) לא נמצא קמיע כזו.

[557] השוה לזה המאמר "להזהר בו ולהתרפאות בו את כל החלאים המתרגשות לבא בעולם" (עי' ספר חנוך, ביה"מד ח"ב עמ' 117 והוצאת Odebrg עמ' ע"ד ואותיות דר"ע הוצ' ווערטהיימער עמ' י"ד).

[558] בינוני פועל מן "חשך" ועניינו הפסוק "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (יהושע י, יב).

[559] פּוּעַל מן "סכך", ועניינו לא יכוסה.

[560] בצדק מעיר גרעץ (ירחון ח' עמ' 60) שזה רומז למאמר הנמצא בספר חנוך (הוצ' יעללינעק, ביה"מד ח"ב עמ' 115; והוצאת Odebrg עמ' ס"ח; ובאותיו דר"ע הוצ' ווערטהיימער עמ' י'-יא'): "קראתיו בשמי ה' הקטן שר הפנים . . . קבעתי כסאו בפתח הכילי וכו'". ועי' סנהדרין ל"ח ע"ב: "זהו מטטרון ששמו כשם כבו". ענין זה מובא בספרו של קרקסאני-הרכבי עמ' 297 ועמ' 300 (נעמוי עמ' 350 ועמ' 355).

[561] מאמר זה הוא אחד מן הראיות שגרעץ מביא להשערתו שספר חנוך היה בראשונה חלק מן אותיות דר"ע.

[562] מן מאמר זה מחליט גרצץ (שם, 69) שגם "שעור קומה" היה חלק מן אותיות דר"ע.

[563] כלומר כל רשימה הנרשמה בחכמתם מפי מטטרון. גרצץ (שם, 69) מציע הנוסח "אבר ומדה והגשמה" ומנסח ג"כ "הורשמה" ת' "הנרשמה".

[564] )ישעיה לז, כג(.

[565] )ירמיה יג, כב(, בסדר מהופך מפני החרוז.

[566] אולי צ"ל "וחרפותיך אשיבם מלשון: "וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ" (הושע יב, טו).

[567] כלומר להכעיס מלשון: "בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ" (שמואל א א, ו).

[568] כן הוא בכל כתבי היד, אבל נ"ל שצ"ל "לא היו נודעים", כי הכונה שהנוצרים מבזים את ישו בזה שמרימים את צלמו על ראש רמח, כלומר מראים אותו כתלוי וכנצלב.

[569] מקור המשל הזה לא נודע לי אולי הוא ממקור ערבי.

[570] עי' הערה 22 לשער י"ד.

[571] התאר "הכעור" מוסב על זכרון.

[572] נ"ל שכונת החרוז הזה היא שישמעאל המזכיר את האברים האלה כדי להתחכם הוא מאוד כעור, ולפי זה היה צ"ל, "כי להתחכמות לו מזכירם.

[573] מכאן מתחיל להביא מאמרים מן "שעור קומה", וכדי להבליט את הציטוטים אמתח קו תחתיהם. קטע משיעור קומה נמצא בספר רזיאל (ד"א 1701, דף ל"ז, ע"ב) וחלק מקטע זה נמצא ג"כ בס' "ענדעקטעקס יודענטהום" של אייזענמענגער ח"א עמ' 3, והשנויים בין נוסח סב"י ובין נוסח שני המקורות האלה אתם בהערות הבאות, ואציין כי את המקור הראשון באות רי"ש ואת השני באות א"לף.

[574] נוסח ר': פרסיו (נ"א כף רגליו) רגליו מלא כל העולם; נוסח א': פרסות רגליו כל העולמים כולן.

[575] (ישעיה סו, א).

[576] נוסח ה' גובה פרסותיו (נ"א גבוה כל כף) שלש רבבות אלפים פרסאות; נוסח א': . . . רבבות אלפים פרסאות.

[577] פותי הוא כנוי גנאי לרס"ג על שם שהוא בא מפיתום שהוא פאיום. ופתי הוא לשון נופל על לשון פתי.

[578] (תהלים פט, ז).

[579] נוסח ר': מקרסוליו עד ארכבותיו תשעה עשר אלפי וארבעה פרסאות גבהו; נוסח א': תשע עשר רבבות אלפים וארבע פרסאות גבהו.

[580] נוסח ר' וא': מארכבותיו עד יריכותיו שנים עשר רבבות פרסאות ואלף וארבע פרסאות גבהו.

[581] המאמר: "ושני אלפים פרסאות" חסר בנוסח ר' וא'.

[582] נוסח ר' וא': צוארו שלשה עשר אלפים ות"ת פרסאות גובה צוארו.

[583] נוסח ר': עיגול ראשו ש' אלפים רבבות ול"ג ושליש ופרסאות. בא' חסר המאמר הזה.

[584] נוסח ר' וא': זקנו רבוא ואלף ות"ק פרסאות.

[585] נוסח ר': ומראה הפנים כמראה הלסתות כדמות רוח וצורת נשמה אין כל בריה יכולה להזכיר, גויתו כתרשיש, זיוו מבהיק נורא מתוך החשך, וענן וערפל מקיפין אותו, כל שרי הפנים והשרפים לפניו כתיקון. בא' חסר מאמר זה.

[586] מאמר זה חסר בנוסח א'.

[587] (תהלים קמז, יט).

[588] עי' (איוב ה, ה).

[589] בנוסח ר' לא נמצא שעור הזה ורק שתי התיכובת "רוכב [ט"ס תחת רוחב] מצחו" בנוסח א' חסר הכל.

[590] נוסח ר' וא': הלבן שבעין ימינו שתים ועשרים רבבות ושנים פרסאות וכן של שמאל.

[591] נוסח ר' וא': משכם ימינו ועד שכם שמאלו ששה עשר אלפים רבבות פרסאות.

[592] נוסח ר' וא': מזרוע ימינו עד זרוע שמאלו שנים עשר אלפים רבבות וזרועותיו כפולים. מכאן ואילך לא נמצא נוסח א'.

[593] מאמר זה חסר בנוסח ר'.

[594] גם מאמר זה חסר שם.

[595] נוסח ר': "לפיכך נקרא האל הגדול הגבור והנורא שנ' כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא. וזהו שם של ארבע. המאמר "וכל שאינו חותם וכו'" נמצא בנוסח ר' בדף ל"ח ע"א בקשר עם פסוק אחר.

[596] ספר רזיאל הנ"ל ל"ז, ע"א, וגם זה שייך לשעור קומה.

[597] נוסח ר': כל פרסה ופרסה נ' מילין וכל מיל ומיל עשרת אלפים אמה וכל אמה ואמה שתי זרתות בזרת שלו וזרת שלו מלא כל העולם שנאמר וכו'.

[598] (ישעיה מ, יב).

[599] נוסח ר': רבי נתן תלמידו של רבי ישמעאל אף החוטם נתן לי מדה וכו'.

[600] נוסח ר': רוחב המצח כגובה הצואר וכן השכם כאורך החוטם, ולפי זה צאיך לתקן הנוסח לפנינו ולומר: "חשבון רחב המצח כגובה הצואר כתבו - וכן השכם כאורך החוטם חשבו".

[601] נוסח ר': גובה הלסתות כחצי עגול הראש וכן מדת כל אדם.

[602] נוסח ר': שפתי העליונה נכרה.

[603] עי' (שיר השירים ה, יג).

[604] כלומר כי שרואה אותך אינו מוצא בך כי אם בושה וכלימה.

[605] נוסח ר': גביניו כמדת עיניו.

[606] מלשון "וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר" (במדבר לה, ה).

[607] עי' (תהלים סט, כו).

[608] נוסח ר': רבי רבי רבבות וכו'.

[609] שתי המלים "כל שכן" לא ידעתי פירושם.

[610] נוסח ר': אמר רבי ישמעאל כשאמרתי דבר זה לפני רבי עקיבא אמר לי כל מי שהוא יודע שיעור של זה יוצרנו ושבחו של הקב"ה שהוא מכוסה מן הבריות מובטח לו שהוא בן העולם הבא וייטב לו בעולם הזה מטוב העולם הבא ומאריך ימים בעולם הזה.

[611] כלומר בסוף שעור קומה. מכאן ואילך מביא רסב"י מאמרים מן ס' חנוך, ב' היכלות ואותיות דר"ע.

[612] נוסח ס' חנוך (ביה"מד ח"ב 116): שכשגליתי רז זה למשה רעשו עלי על חיילי מרום שבכל רקיע ורקיע ואמרו לי מפני מה אתה מגלה רז זה לבני אדם וכו'. עי' ג"כ אותיות דר"ע הוצאת ווערטהיימער עמ' יג'.

[613] מלשון "אִשָּׁה מְצֵרָה" (ירמיה מח, מא).

[614] עי' לעיל שער טו' הע' 19.

[615] בצדק מעיר גרעץ (ירחון ח', 75) שהתוכחות האלו נמצאו בהיכלות רבתי סוף פרק כח' וראש פרק כטו ז"ל: מלחמה רבה נלחמו עמי משרתי קטיגור גדול מלאכי השרת, זו תשובה לו: רז זה אל יצא מבית גנזיך וסתר ערמה מאוצרותיך, אל תשם [תשו?] בשר ודם כמונו, אל תדמה בני אדם תמורתינו [עזוב] יגיעי בתורה וכו' (ביה"מד ח"ג 106-105)

[616] הנוסח משבש ולא עלה בידי לתקנו.

[617] על יסוד נוסח זה הוסיף גרעץ המלה הזאת המאמר מן היכלות המובא לעיל בהע' 5.

[618] עי' גרעץ בירחון ח' עמ' 73-72.

[619] צלע זאת כפולה בכל כ"י ואין צרף לה.

[620] כלומר מבני בתי כהנה, מלשון: "אוי לי מבית ביתוס" (פסחים נז ע"א).

[621] השוה לזה פסיקתא רבתי פיסקא מתן תןרה (כ).

[622] גרעץ (שם עמ' 104) משער שצ"ל: ולישראל.

[623] מאמר זה מוסב למה שנאמר בס' חנוך (ביה"מד ח"ב 115) ובאותיות דר"ע (הוצאת ווערטהיימער עמ' יג'): ועוד נטלתי רשות מכסא רם ונשא . . . ולא נתקררה דעתן עד שנזף בהן הקב"ה והוציאן בנזיפה מלפניו.

[624] כונת המאמר הזה בלתי ברורה לי.

[625] בכל כ"י הנוסח "שהוא" ותקנתי על פי גרעץ (שם, עמ' 75) ועניין זה נמצא בס' היכלות רבתי (ביה"מד ח"ג עמ' 106) וז"ל: אם רז זה יצא לבניך ישוו קטן כגדול וכסיל כחכם. זו תשובת עבדיו.

[626] תשובת הקב"ה אל המלאכים נמשכת מכאן עד סוף אות צד"י (חרוז 74) ונצא בקצת שנוי לשון בס' היכלות רבתי פרק כט' (ביה"מד ח"ג עמ' 106) וז"ל: אַל משרתי אַל עבדי אַל תטריחו לפני בדבר הזה, רז זה יצא מבית גנזי וסחר ערמה מאוצרותי, לעם אהוב אני מגלה עליו [אולי צ"ל אותו], לזרע נאמן אני מלמד אותם [צ"ל אותו], להם וגנוז [צ"ל גנוז] מימות עולם ומימי בראשית להם מתוקן ולא עלת [צ"ל עלה] על לבי לתנות לכל הדורות הללו מימות משה ועד עכשיו, לדור זה היה שמור להשתמש בו עד סוף כל הדורות, כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו שנטמטם לבן מן הגליות, יהיו [צ"ל והיו] דברי תורה קשין כנחושת וכברזל להם. ראוי להשתמש בו להביא כמים בקרבו תורה וכשמן בעצמותיו, כך היו ישראל מיום שחרה רפי בו והכיתיו ורגזו הרים והיתה נבלתם כסוחה בקרב חוצות. כמה ארצנו ובמה אנחמנו אך במדה טובה של חמדה במרום שאוציא ואתן לו ואנחמנו. כי צפיתי וראיתי זהב עמי זהב בעולם, כסף עמי כסף בעולם, אבנים טובות ומרגליות עמי אבנים טובות ומרגליות בעולם, חטין ושעורין ודבש עמי כבר נתתין בעולם, אבל מה חסר בעולם? רז זה וסתר זה שאינו בעולם, מידה גאווה [נאווה?] שיתנאו בה בני.

[627] השוה לזה ס' היכלות פרק כז' ד"ה: עמדו ישראל לשפך תרעומות לפני אביהם שבשמים וכו' (ביה"מד ח"נ 104).

[628] עי' היכלות הנ"ל פרק כט' (שם, 105), ד"ה: אתם שמחים משרתי וכו'.

[629] (שמות ה, ב).

[630] (ישעיה לו, כ).

[631] (דניאל ג, טו).

[632] (יחזקאל מב, יב).

[633] (מלכים א ו, ט).

[634] (תהלים פז, ז).

[635] (ישעיה נד, יא).